טָבְעוּ, טָבַעְתִּי, יִטְבַּע, אֶטְבָּעָה, — א) פ"ע, טָבַע בתוך גוף קשה או רך, נשקע בכח אל תוכו, hineinsinken; s'enfoncer; to sink:  וישלח דוד את ידו אל הכלי ויקח משם אבן ויקלע ויך את הפלשתי אל מצחו וַתִּטְבַּע האבן במצחו (ש"א יז מט).  טָבְעוּ בארץ שעריה (איכ' ב ט).  ויקחו את ירמיהו וישלכו אתו אל הבור וכו' ובבור אין מים כי אם טיט וַיִּטְבַּע ירמיהו בטיט (ירמ' לח ו).  טָבַעְתִּי ביון מצולה ואין מעמד (תהל' סט ג).  הצילני מטיט ואל אֶטְבָּעָה (שם יה).  טָבְעוּ גוים בשחת עשו (שם ט יו).  — ובתו"מ, טבע בים: אפילו טבעה ספינתו בים (ברכ' יו:).  מעשה בשני תלמידי חכמים שהיו באין עם אבא יוסי בן סימאי בספינה וטבעה והשיא רבי נשותיהן (יבמ' קטו.).  באותה שעה נצטרע אבדן וטבעו שני בניו ומיאנו שתי כלותיו (שם קה:).  באותה שעה (שטבעו המצריים) בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה אמר להן הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני (סנה' לט:).  א"ר עקיבא כשהייתי בא בים ראיתי ספינה שטבעה בים ונצטערתי על תלמיד אחד שהיה בה (מד"ר קהל', שלח לחמך).  — ומקו' °טָבוֹעַ:  וילכו בנחל ההוא הלוך וטבוע ויגיעו המים עד צואריהם ויבהלו כלם יחד מהמים (ספ' הישר, וירא).  — ומשל:  הטובע יחזיק בקוץ, השבע בדבש יקוץ (עמנ' מחב' יא).  — ב) *פ"י, טָבַע את פלוני במים:  עמד עליו נחשול שבים לטובעו אמר כמדומה אני שאלהיהם של אלו אין גבורתו אלא במים בא פרעה טבעו במים בא סיסרא טבעו במים אף הוא עומד עלי לטובעי במים (גיט' נו:).  ר"ג היה בא בספינה עמד עליו נחשול לטובעו אמר כמדומה לי שאין זה אלא בשביל ר"א בן הורקנוס (ב"מ נט:).  — ובהשאלה:  ויטבע עצמו בתוך עמק המלחמה ויבוא בין רגלי הפיל וידקרהו בחרבו (יוסיפון כד).  — ופָעוּל °טָבוּעַ, במשמ' עשוי בטֶבַע:  אילו היו (אברי האדם) עוברים ברית הבורא באדם וינוחו אבריו הטבועים על התנועה וכו' היה חבורו נפסד והרכבתו נתקת (חו"ה, חשבון הנפש ג).  — ג) *טָבַע מַטְבֵּעַ, עשה את הפתּוּח שבהמטבע1, prägen estamper; frapper (la monnaie); to coin:  שהאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו (סנה' ד ה).  — ופָעוּל °טָבוּעַ, ואמר הפיטן:  חותמות שנים עשר נחתמו מזה חותם, בטבעת המלך טבועים באחד חותם, על לב ועל זרוע חתמתי חותם (יוצ' א' שבוע', באמצו).  — ובהשאלה, *וקבע נוסח קבוע בתפלה, ברכה וכיוצא בזה:  אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים (ירוש' ברכ' ט יב ד).  כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו (בבלי שם מ:).  ובמטבע ברכות שטבע רבינו יוסף זצ"ל מצאתי ברכת חנוכה וכו' (שבלי הלקט, חנכה קפה).  — ד) *טָבַע את פלוני, נקבו בשמו, nennen; nommer; to name:  בשעה שהיה מצוה אותם על הברכות ועל הקללות בברכות היה מזכירן שנאמר אלה יעמדו לברך את העם ובקללות לא היה טובען שכן הוא אומר ואלה יעמדו על הקללה בהר עבל (מד"ר במד' כ).  

— פֻע', טֻבַּע, — שהשקיעו במים:  מרכבת פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלישיו טֻבְּעוּ בים סוף (שמות יה ד).

— הָפע', הָטְבַּע, — כמו טֻבַּע:  הסיתוך ויכלו לך אנשי שלמך הָטְבְּעוּ  בבץ רגלך (ירמ' לח כב).  — ואֶדֶן וכדומה, שקוע באדמה:  על מה אדניה (של הארץ) הָטְבָּעוּ או מי ירה אבן פנתה (איוב לח ו).  — ובהשאלה במליצה:  בטרם הרים הָטְבְּעוּ לפני גבעות חוללתי (משלי ח כה).  — ואמר הפיטן: שמנה וארבעים ומאתים נטועים, כמו מסמרות תקועים, במספר אברים בסיני נודעו, ומרום נשמעו ויחדיו הטבעו, בתוך עשרת דברים (אזהר' ר"י ברצלוני, אמון).  — ובמשמ' °הושם בטבעו:  לפי שהוא (הכח) מוטבע בלחות (ראב"ע, ספ' העצמים).  שהדבר שהוא עושה מעשה אחד תדיר מורה שמעשהו אינו לרצונו אך הוא עושה בטבעו שהוטבע עליו בלבד ויש לו מכריח שמכריחו על המעשה ההוא ואין לו יכולת לשנות ממנו (תו"ה, הבחינה א).  ומין התימה הגדול שהוטבע האדם על הבושת מבני אדם בעבור מה שזכרנו מתועלותיו בה ויותר ממה שזכרנו ולא הוטבע על הבושת מבוראו המשקיף עליו תמיד (שם ה).  וכן בטבע מין ומין ממיני החיים נטיה ותאוה אל מין ממיני הצמחים והחיים הוטבע עליו להיות סיבה למזונו (שם, הבטחון ג).  והדין נותן שתחזק התאוה מפני שמשתמשים בה תדיר ויחלש השכל מפני מעוט השמוש בו והנהגתו על מה שהוטבע עליו (שם, עבוד' ה' ב).  שנמצא איש אחד מוטבע מתחלה לעשות טוב ואחד מוטבע לעשות רע (מלמד התלמ', בשלח).  שכל אדם ששב מוטבע בדבר גופני אין ראוי שיעזוב אותו לגמרי בדרך שיענה נפשו בו (שם, תולדות).  אין משיג השלמות הזה אלא חכם ומוטבע ביצירתו על זה (שם, פנחס).  גם כלל התנועות המוטבעות בעולם שלש תנועה מן האמצע ותנועה אל האמצע ותנועה סביב האמצע (שם, מתן תורה).  שאין ממנהג ההשגחה להצילו מההפסדים כולן מפני היות בהן קצת הכרחיים לטבע החומר והוא מוטבע ומוכן בקיבולן (ידע' הפניני, ביאור תהל' ח).  כי המוטבע מן המורגש והמורגש מן המושכל והמושכל מרום המעלה (רמב"ן פי' יציר' א ה).  אמנם אתה תוכל ללמד הטוב למי שבו טוב אבל המוטבעים על הרע אם תתחבר להם יפסידו שכלך (המעל' לרש"ט פלקיירא ג).  — ובמשמ' שָקוּעַ בדבר:  היוצאים ממצרים שהיו מוטבעים במעשה ארץ מצרים ומורגלים בחומר ובלבנים (מלמד התלמיד', שלח).  שמי שהוא ידוע חולי ובעל ייסורין וכו' תהיה רפואתו קשה מצד היותו מוטבע בחליים (המאירי, משלי כט).  לפי שבכל השנה הוא מוטבע בתאוות ואינו מתעורר אל התשובה צוותה תורה לתקוע שופר (מנוה"מ ה ד ב א).  הבוחר באשה כשרה וממשפחתה כלם ברורים כלם צדיקים כי בהיותה משרש צדיקים טבע האב מוטבע בבן (שבט מוס' לר"א כד).  — ובמשמ' נעשה צורת מטבע:  וקבלתי ממנו כך וכך דינרין יפין שקולין לבד לבד ומוטבע ממטבע פלונית מפרוטת דינר כך וכך זוזים (השטר' לר"י ברצלוני ז).  לקחו הכסף שלא היה מוטבע ועשו אותו מוטבע (שרשי רד"ק, תכן).

—  נִפע', °נִטְבַּע, — הושם טבע: דרך האש והרוח להיות מהלכם ממטה מטבור הארץ למעלה וכו' ואין הילוכם לא בדעתם ולא בחפצם אלא מנהג שנקבע בהן וטבע שנטבע בהן (רמב"ם, יסודי התורה ד ב).  הצורות הנטבעות (תרג' מקור חיים לרשב"ג ב).  — ובהשאלה במשמ' שקוע: ויש שהוא חכם ונטבע בתאות העולם מנעוריו (הקד' אורח' צדיק').

— פִע', °טִבַּע, —  כמו קל במשמ' השקיע: טיען העליונים במאמר לתלות, טיבע התחתונים בעמקי מצולות, טורדים כצינורות למולם לעלות (מחז' ויטרי תעח).  פשעיך סביב וכוֵן, טִבְּעָךְ בטיט היון, כי לא יצא מעפר און (רמב"ע תוכח', אם חסדיך).

— הִפע', °הִטְבִּיעַ, —  א) השקיע, ובהשאלה:  הטבעת בתרמית רגלי בת ענמית ופעמי שולמית יפו בנעלים (שבת ב חנכה, יום ליבשה).  —  ב) שָׂם בטבע הדבר:  וכל אשר תוכל להטביע נפשך שלא להרגיש על ענין המאכל והמשתה (חו"ה, הפרישות ה).  ולכל אדם שחפץ במלאכה או סחורה מבלתי זולתה כבר הטביע האל לה בטבעו אהבה וחבה וכן בשאר החיים כמו שהטביע בטבע החתול צידת העכברים (שם, הבטחון ג).  — ואמר המשורר:  וכאשר ציד רעבון הדבורים חבש, בהטביעו אותם על בנין חדרי משכית ועשות דבש (עמנ', מחב' ז).  כאשר חנן הטבע הבריות הנזכרות הסכלות, והטביעם על מלאכות מהוללות, כן חמל האל על הכסילים, ונחם אותם מהבל הבלים (שם).

—  הִתפ', °הִתְטַבַּע, —  הונח בטבע:  אך הם כשהגיעו בו והתטבעו החמרים בהם תכוסה זאת הצורה המחודשת בכסויים זרים (אגר' חי בן מקיץ).  — ובמשמ' נחקק: כי הצורות המוחשות יתטבעו בכלים (מקור חיים לרשב"ג ב).  —  ובמשמ' הנהיג את טבעו: שיש לגוף האנושי נפש על דרך ההנהגה כלומר שלא יתנהג ויתטבע הגוף מעצמו מבלתי דבר אחר חוץ ממנו (תגמולי הנפש ג).