טִבָּעוֹן

°, ש"ז, —  כמו *טִבּוּעַ: כהן הדיוט עם הארץ שנשא גרושה או חלוצה ולא ידע שדבר זה אסור לסוף נודע הדבר וכתב לה גט וגרשה הקידושין שקידשה בהן ניתנו לטיבעון או לא כך ראינו שאילו הקידושין לטיבעון ניתנו בין הכיר בה שהיא גרושה ובין לא הכיר בה (תשו' הגא', הרכבי יז).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים