, פ"י, טָווּ, טָוִיתָ, אֶטְוֶה, טְוֵה, טָווּי, —  טָוָה חוטים, עשה חוּט מצמר או מפשתן על ידי פתול ושזירה, spinnen; filler; to spin:  וכל אשה חכמת לב בידיה טָווּ ויביאו מטוה את התכלת ואת הארגמן וכו' וכל הנשים אשר נשא לבן אתנה בחכמה טָווּ את העזים (שמות לה כה=כו).  — ומצוי בתו"מ: שיעור המלבן והמנפץ והצובע והטווה כמלא רחב הסיט כפול (שבת יג ד).  כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו וטווה על יריכו תכלת לציציתו (מו"ק ג ד).  יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק ומדברת עם כל אדם (כתוב' ז ו).  כדי שיהו נשים טוות לאורו (ירוש'ברכ' ח יב ג).  וכמה יגיעות יגע אדה"ר עד שמצא בגד ללבוש גזז ולבן ונפץ וטוה וארג (בבלי שם נח.).  הטוה צמר שעל גבי בהמה בשבת (שבת קעד:).  והאשה (האבֵלה) טווה בפלך בתוך ביתה (מו"ק כא:).  בטווה ורד כנגד פניה (כתוב' עב:).  גזזו טוואו וארגו  (ב"ק צג:).  פשתן שטוואתו נדה מסיטו טהור (זבח' עט:).  — ופָעוּל טָווּי: אין אסור משום כלאים אלא טווי וארוג וכו' דבר שהוא שוע טווי וגוז (כלא' ט ח).  תכלת טווי ושזור לבן (ספרי שלח קטו).  אין דרך גזיזה בכך ואין דרך מנפץ בכך ואין דרך טווי בכך (שבת עד:).  טרפן וטוה אותן כאחד וארג בגד מטווי זה  (רמב"ם כלא' י ב).  — °נשים הטוות לאור הלבנה:  ששמע מהנשים הטוות לאור הלבנה נושאות ונותנות בה שזינתה (רמב"ם סוט' א ח).  —  ולמלאכת העכביש:  לעכביש שמושלת בהם (בהזבובים) וגם שטוה ברוקה פעם או פעמים ביום (ספ' חסיד', תתתתשנ). — ובמליצה, °טָוָה שיר וכדומה, ואמר המשורר: ויטוה לשוני, פתיל רעיוני, ובגדי זמני, בשירי אשבץ (ר"י חריזי, הקד' תחכמ').  טוו בנות שיר מחלצות הודו ממשבצות עדים וטוב נשים (שם א).

— נִפע',  * נִטְוָה, —  שטווּ אותו:  הנותן צמר בפשתן להיות אורג עליו אסור שבשעה שהיה ליגוז היה ניטווה (תוספתא כלא' ה כא).  זהב שחוט שנטווה כחוט (חול' ל:).  וצמר גמלים וארנבים והיה שבים ושאר כל הנטוין כדי לטוות חוט וכו' (רמב"ם שבת יח יג).

*אימה.  — *אשׁויה.  — חוט.  — *כושׁ.  —  כישׁור.  — *פיקה.  — פלךְ.  *פּקעת.  —  פשתן, וכדומה.  —  פתל.  — צמר.  —  *צנור.  — שזר.  — ועי' חוט.