° , ש"ז, מ"ר טוּחִים, — המחשבה הנסתרה בדעתו של אדם, verborg. Gedanke; pensée secrète; secret, thought: כי הוא יתברך שמו לעד שהוא מרומם על כל ברכה ותהלה עד עלי והוא יודע  טוחי לבי ומסתרי כי אין כונתי אלא לשמו (הקד' ר"נ גאון להתלמוד).  —  ואמר הפיטן: זמם להרוג ששת אחיו, זד יהיר בעברת טוחיו, זבחם ככבש אלוף בחוחיו (יוצ' שבת א' חנכה, אודך).  טפלתי שקר, וטוחי לאין חקר, טפלו עלי שקר (ר"י הלוי, ודוי, רבש"ע).  ידע (האלהים) לבבי כי בתום הולך בוחן סעיפותי ובָן טוחי, לא לעשות לי שם אני כותב ולהעלות זכרי וטוב שבחי (רד"ק, מכלול, שיר, השכל וידוע).  — ובמשמ' כליות: יודו לאל חי, לבי וטוחי, ורעי ואחי, ונשמת כל חי (רשות לנשמת, יודו).  למבין מחשבות לבי וטוחי, אעורר ואסדר את שבחי (ר"א גאביזון, עמר השכחה).  ואודה ואזמר ואהלל למבין מחשבות לבי וטוחי (שם).  לבי ובשרי וטוחי, ירננו לך אל חי, אספר שמך לאחי (ר"י נגארא, לבי ובשרי).