ש"נ, מ"ר, טֹחֲנוֹת, טוֹחֲנוֹת, — השִׁנַּים הגסות שמשני צדדי הפה, המדקדקות המאכל: ביום שיזעו שמרי הבית והתעותו אנשי החיל ובטלו הַטֹּחֲנוֹת1 כי מעטו וחשכו הראות בארבות (קהל' יב ג).  — ובסהמ"א: נמשלו ישראל כטוחנות מה הטוחנות אינן בטלות לעולם אף ישראל אינן בטלין מן התורה (מד"ר איכ', פתיח').  ואם יאכל האדם במהרה ולא יטיב לטחון מאכלו בשיניו כי ימהר לבלענו טרם יטחון בטוחנותיו גם זה מוקש גדול הוא בכל הגוף (אספ הרופא 13).  ויחלו (הילדים כשמתחילים השנים לצמוח) את מעיהם בהילוך הבטן עד צמוח טוחנותיהם (שם 129).  המוכר שור לחבירו שאין לו טוחנות והניחו הלוקח עם הבקר שלו (קהל' יב ג).  שרשי הטוחנות למה הם ג' למעלה ולמטה הם ב' (ספ' שעשוע' לר' זבדא).