, ש"ז, מ"ר טוֹחֲנִים, —  א) מי שאומנותו לטחן, Müller, meunier; miller:  ויאחזוהו פלשתים (את שמשון) וינקרו את עיניו ויורידו אתו עזתה ויאסרוהו בנחשתים ויהי טוֹחֵן בבית האסירים (שופט' יו כא).   —  ובתו"מ:  המוליך חטים לטוחן כותי או לטוחן עם הארץ בחזקתן למעשרות ולשביעית לטוחן נכרי דמאי (דמאי ג ד).  — ומ"ר: כגון חמורים של טוחנים (תנחומא משפט' יט).  — ב) °שׁם אחד ממיני הצפרים:  הטוחן נקרא בשמותיו אלה למהירת קול צפצופו אשר ישמיענו דחופים זה אחר זה כקול בית הטחנה קלאפ קלאפ קלאפ מראהו ממעל אמוץ אדמוני ובטנו  לבן משכנו בגנים ובחורש על שוכות ועצים שפלים אשר ירוץ עליהם במהירות נפלאה מצפצף בקולו הנעים והוא עוף המסע (תוה"א לשינהק, העוף קמה).  להצפור הנחמד הזו קראו טוחן מפני אשר בשירתו יצלצל בקול קלאפ קלאפ כקול הטחנה גבו אמוץ חום ומלמטה הוא לבן ארכו חמש אצבעות ורביעית משכנו בארצות אירופה ואזיה (תוה"ט לאברומ', העוף 125).