1, טֹטֶפֶת, ש"נ, מ"ר טוֹטָפוֹת, — א) מין קשוט על המצח בין העינים מאזן לאזן, Stirnband; frontal; frontlet : והיה לאות על ידכה וּלְטוֹטָפֹת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו יי' ממצרים (שמות יג יו).  וקשרתם (את הדברים האמורים שם) לאות על ידך והיו לְטֹטָפֹת בין עיניך (דבר' ו ח).  ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לְטוֹטָפֹת בין עיניכם (שם יא יח).  — ומצוי בתו"מ בפרט לקשוט אשה: ולא (תצא האשה בשבת) בטוטפות2 ולא בסנבוטין בזמן שאינן תפורין (שבת ו א).  יוצאה אשה בסבכה המוזהבת ובטוטפת (גמ' שם נז:).  — ואמר הפיטן: אתי מלבנון כלה צעדי טוטפת מקֻשרת, לבבתיני חסן יקרי מזכרת (יוצ' שחוהמ"פ, שני שדיך).  — ובמשמ' °קשוט סתם: לנכבד אשר הוא צפת, על ראש הדת וטוטפת (מכת' ר' אנטולי להרמב"ם).  ספרי יהי זכרי ואעדהו תמיד כטוטפת עלי מצחי (רד"ק, מכלול, שיר, השכל וידוע).  — ב) *כ"א מארבע האגרות שבתפלים: תן תפילין ביד תן תפילין בראש מה בראש ארבע טוטפות אף ביד ארבע טוטפות (מכי' בא יז).  הורה להוסיף טוטפת חמישית בתפילין ויעשנה חמש טוטפות הרי זה חייב (רמב"ם ממרים ד ג).  — והשתמשו קצת הסופרים במשמ' ציוּן וקשוט על הכובע, cocoarde : הוא היה הראשון אשר חבש הטוטפת הירוקה בכובעו (דבי"ע לק"ש 603).  ועל כובעם התנוססה טוטפת חדשה אשר חוברה לה מצבע תכלת לבן ואדום (שם).