° 1, ש"נ, מ"ר טוּחוֹת, — כמו ב. טוּחַ, כִּלְיָה, כְּלָיוֹת: שם הליכות עולם ששה כמו ששה בלבביהם טוחות וכסל ושכוי וסרעף ובטן וקרב (מוס' א' ר"ה, ואתה אזון).  ויצר בראשו מזכרת ומשמרת ונתן לשכוי בין וחכמה בטוחותיו, בקרב אנוש הושם כמלך עלי כסאו וכל האברים לעבדיו ואמהתיו (ראב"ע, בשם אל).  די לו להיות עיניו תוך גן עדן ובתוך טוחותיו אח (רמב"ע, תרשיש א).  ולשור נגידי אמרים במעבה לבבי יצקתים צרפתים בטוחות, היותם כאזן לשכל ועין לדעה ואל גוף תעודות כרוחות (שם, הקד').  ופניהם ימלאו בשחוק לפני וטוחותם באש קנאה אכולות (הוא, העונות, או"נ ב).  להבה השיקתני מלהטת כסל וטוחות, מספד מר אגדילו ארחיק שמחות (רשב"י ב' נתנאל, י"ז תמוז, וארץ שפל).  מטוב אמרות טהורות (מלותיו) חשוקות, בככר כור השכל יצוקות, ובמעבה הטוחות טוחות ומוצקות (ר"י חריזי, תחכמ' יו).  גם אנכי אשנן כליותי ואסיר טיח תפל מטוחותי ודברי תוכחות אחבר (בחינ' עולם יד).  — ובמשמ' סתרי המחשבות: ואסון אין במגורתם, ודמעה אין בעפעפותם, וצרה אין במחשבותם, וצוקה אין בטוחותם, ויצר רע אין בלבותם (ר"א קליר, יוצ' ב' סכות, כי אקח).  ויש נותן בפיהו לי ברכות ויטור לי בטוחותיו  מארה (ר"ש הנגיד, לבבי).  בלב נדכה ונשבר באנו לחלותך ובשברון רוחות, גם עשתונות קשטנו והכננו סתרי טוחות (סליח' ד' עי"ת, ה' אלהי).  וירקדו צבאות מרומות, ויובילו לרוחות מנוחות, ולטוחות שובע שמחות, וירפאו הנפשות האנושות, ויחלימו הגופות הנגופות (ר"י ב"ר תנח' לר"ד נכד הרמב"ם).  והוא היודע מה בסתרי טוחותיהם שהרי הוא עשאן ואין להסתיר בהן דבר ממנו (מחז' ויטרי תכד).  ועץ הדעת נטע בלב יציר כפו וטוחותיו, טוחותיו פוחדות אל השם ואל טובו (הקד' תרג' פי' המשנ' לרמב"ם, מועד).  בוחן כליות ולב תאות לבו יגלה ויגיל טוחותיו ויסיר טיחותיו והאלהים אנה לידו להפק רצון כל מזימותיו (ר"ש אוליוירו, אגר' אילת אהב').  שיתקן גופו ויטהר נשמתו ויזקק טוחותיו כדי שימצא חן בעיני אלהים חיים (שערי אורה, המחשב' ט).  בך חוקר טוחות אל את לבי יודע, בך אלהים נשבעתי אף אקימה (מיכל, הריס' טרויא).