° 1, ש"נ, מ"ר טוּחוֹת, — כמו ב.טוּחַ, כִּלְיָה, כְּלָיוֹת: שם הליכות עולם ששה כמו ששה בלבביהם טוחות וכסל ושכוי וסרעף ובטן וקרב (מוס' א' ר"ה, ואתה אזון). ויצר בראשו מזכרת ומשמרת ונתן לשכוי בין וחכמה בטוחותיו, בקרב אנוש הושם כמלך עלי כסאו וכל האברים לעבדיו ואמהתיו (מוס' א' ר"ה, ואתה אזון). די לו להיות עיניו תוך גן עדן ובתוך טוחותיו אח (מוס' א' ר"ה, ואתה אזון). ולשור נגידי אמרים במעבה לבבי יצקתים צרפתים בטוחות, היותם כאזן לשכל ועין לדעה ואל גוף תעודות כרוחות (מוס' א' ר"ה, ואתה אזון). ופניהם ימלאו בשחוק לפני וטוחותם באש קנאה אכולות (מוס' א' ר"ה, ואתה אזון). להבה השיקתני מלהטת כסל וטוחות, מספד מר אגדילו ארחיק שמחות (מוס' א' ר"ה, ואתה אזון). מטוב אמרות טהורות (מלותיו) חשוקות, בככר כור השכל יצוקות, ובמעבה הטוחות טוחות ומוצקות (מוס' א' ר"ה, ואתה אזון). גם אנכי אשנן כליותי ואסיר טיח תפל מטוחותי ודברי תוכחות אחבר (מוס' א' ר"ה, ואתה אזון). — ובמשמ' סתרי המחשבות: ואסון אין במגורתם, ודמעה אין בעפעפותם, וצרה אין במחשבותם, וצוקה אין בטוחותם, ויצר רע אין בלבותם (מוס' א' ר"ה, ואתה אזון). ויש נותן בפיהו לי ברכות ויטור לי בטוחותיו מארה (מוס' א' ר"ה, ואתה אזון). בלב נדכה ונשבר באנו לחלותך ובשברון רוחות, גם עשתונות קשטנו והכננו סתרי טוחות (מוס' א' ר"ה, ואתה אזון). וירקדו צבאות מרומות, ויובילו לרוחות מנוחות, ולטוחות שובע שמחות, וירפאו הנפשות האנושות, ויחלימו הגופות הנגופות (מוס' א' ר"ה, ואתה אזון). והוא היודע מה בסתרי טוחותיהם שהרי הוא עשאן ואין להסתיר בהן דבר ממנו (מוס' א' ר"ה, ואתה אזון). ועץ הדעת נטע בלב יציר כפו וטוחותיו, טוחותיו פוחדות אל השם ואל טובו (מוס' א' ר"ה, ואתה אזון). בוחן כליות ולב תאות לבו יגלה ויגיל טוחותיו ויסיר טיחותיו והאלהים אנה לידו להפק רצון כל מזימותיו (מוס' א' ר"ה, ואתה אזון). שיתקן גופו ויטהר נשמתו ויזקק טוחותיו כדי שימצא חן בעיני אלהים חיים (מוס' א' ר"ה, ואתה אזון). בך חוקר טוחות אל את לבי יודע, בך אלהים נשבעתי אף אקימה (מוס' א' ר"ה, ואתה אזון).
1 עפ"י הפרוש הרגיל של המלה טֻחָה, עי' זה.