*, ש"נ, מ"ר טְחִינוֹת, — שה"פ מן טָחַן:  חביתי כהן גדול לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים ודוחות את השבת טחינתן 1 והרקדתן אינן דוחות את השבת (מנח' יא ג).  לא הותרה טחינה כדרכה (ירוש' שבת ז י:).  בשעת קטיפה טחינה והרקדה (פסח' יא.).  קצירה וטחינה (סנה' סב:).  — ועי' רֵחַיִם, הפעלים והשמות השיכים למלאכה זו.  — ובענין העכול במעים:  ויאמץ כח הטחינה במעים אשר אחר הרחים  (ר"י חריזי, איתיאל ב). — ופעולת השנים על המזון:  אח"כ טוחן אותו (את המזון) הבטן יותר מן הטחינה שטחנו אותו השנים בתחלה (חו"ה, הבחינה ה). —  ובהשאלה בלשון נקיה לבעילה:  אין טחינה אלא לשון עבירה וכן הוא אומר תטחן לאחר אשתי מלמד שכל אחד ואחד הביא לו (לשמשון) את אשתו לבית האסורים כדי שתתעבר הימנו (סוט' י.).