, ש"נ, סמי' טֻמְאַת, טֻמְאָתֵךְ, טֻמְאָתוֹ, מ"ר טֻמְאוֹת, טֻמְאוֹתֵיכֶם, טֻמְאֹתָם, — סגולת דבר הטָמֵא, Unreinheit; impureté; uncleanliness : אם לא שכב איש אתך ואם לא שטית טֻמְאָה תחת אישך (במד' ה יט).  טמא יהיה כְּטֻמְאַת נדתה (ויקר' יה כו).  כְּטֻמְאַת הנדה היתה דרכם לפני (יחזק'לו יז).  וכל הנבדל מִטֻּמְאַת גויי הארץ (עזר' ו כא).  וזאת תהיה טֻמְאָתוֹ בזובו רר בשרו וכו' טֻמְאָתוֹ הוא (ויקר' יה ג).  כל הנגע במת וכו' ולא יתחטא וכו' טמא יהיה עוד טֻמְאָתוֹ בו (במד' יט ג).  וכפר (הכהן) על המטהר מִטֻּמְאָתוֹ (ויקר' יד יט).  כל ימי זוב טֻמְאָתָהּ כימי נדתה תהיה (שם יה כה).  טֻמְאָתָהּ בשוליה לא זכרה אחריתה (איכ' א ט).  והיא מתקדשת מִטֻּמְאָתָהּ (ש"ב יא ד).  והתמתי טֻמְאָתֵךְ ממך (יחזק' כב יה).  בְּטֻמְאָתֵךְ זמה יען טהרתיך ולא טהרת מִטֻּמְאָתֵךְ לא תטהרי עוד (שם כד יג).  והזרתם את בני ישראל מִטֻּמְאָתָם ולא ימתו בְּטֻמְאָתָם בטמאם את משכני (ויקר' יה לא).  בתועבתיהם אשר מלאוה מפה אל פה בְּטֻמְאָתָם (בעזר' ט יא).  כְּטֻמְאָתָם וכפשעיהם עשיתי אתם (יחזק' לט כד).  וכפר על הקדש מִטֻּמְאֹת בני ישראל (ויקר' יו יו).  וטהרתם מכל טֻמְאוֹתֵיכֶם ומכל גלוליכם אטהר אתכם (יחזק' לו כה).  וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך טֻמְאֹתָם (ויקר' יו יו).  — ובמשמ' דבר טמא: ואל תאכלי כל טֻמְאָה (שופט' יג ז).  ויבאו הכהנים לפנימה בית יי' לטהר ויוציאו את כל הַטֻּמְאָה אשר מצאו בהיכל יי' (דהי"ב כט יו).  — ובתו"מ: שמוסיפין טומאה על טומאתו (פסח' א ו).  כהן ששמש בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבי"ד (סנה' ט ו).  קורה שהיא נתונה מכותל לכותל טומאה תחתיה (אהל' יב ו).  כל דבר שהוא בחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו עד שיודע לך טומאה היכן היא (נדה ט ה).  אין דברי תורה מקבלין טומאה (ברכ' כב.).  שהיה (סומכוס) אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמי טומאה (ערוב' יג:).  חמשה דברים מביאים את האדם לידי טומאה ואלו הן השום והשחלים וחלגלוגות והבצים והגרגיר (יומ' יח.).  אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה (כתוב' מו.).  גבים הללו מעלין את האדם מטומאה לטהרה (סנה' צד:).  פעם אחת מצאו עצמות בלשכת דיר העצים ובקשו לגזור טומאה על ירושלם עמד ר' יהושע על רגליו ואמר לא בושה וכלימה הוא לנו שנגזור טומאה על עיר אבותינו (זבח' קיג.).  — רוח הַטֻּמְאָה: והיה ביום ההוא נאם יי' צבאות אכרית את שמות העצבים מן הארץ ולא יזכרו עוד וגם את הנביאים ואת רוח הַטֻּמְאָה אעביר מן הארץ (זכר' יג ב).  — ובתלמ': המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה (סנה' סה:).  והלן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה נדה י.. — * אב הטֻמאה, * ולד הטֻמאה עי' אָב, וָלָד.  — °ובמחלה מדבקת: וביום א' שלאחריו נטמא הבית בדֶבר וכו' ונסגר ביתו של יצחק מכח טומאה הנ"ל (מנהגי וירמייזא, תהל' לדוד XXIX).