פ"י, עת' יִטְמֹן, יִטְמְנֵהוּ, לְטָמְנוֹ, טָמְנֵהוּ, —  טָמַן דבר, שם אותו במקום שאיש לא יראהו, verbergen; cacher; to hide: ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר אשר בידם וכו' וַיִּטְמֹן אתם יעקב תחת האלה בראש' נה ד. ויך (משה) את המצרי וַיִּטְמְנֵהוּ בחול שמות ב יב. העלתם הגגה וַתִּטְמְנֵם בפשתי העץ יהוש' ב ו. קח את האזור אשר קנית אשר על מתניך וקום לך פרתה וְטָמְנֵהוּ שם בנקיק הסלע ואלך וָאֶטְמְנֵהוּ בפרת ירמ' יג ד-ה. קום לך פרתה וקח משם את האזור אשר צויתיך לְטָמְנוֹ שם ואלך פרתה ואחפר ואקח את האזור מן המקום אשר טְמַנְתִּיו שמה שם ו-ז. קח בידך אבנים גדלות וּטְמַנְתָּם במלט במלבן וכו' ושמתי  כסאו ממעל לאבנים האלה אשר טָמָנְתִּי שם מג ט-י. טָמְנֵם בעפר יחד איוב מ יג. וירצו האהלה והנה (האדרת) טְמוּנָה באהלו יהוש' ז כב. והנם טְמֻנִים בארץ בתוך האהלי שם כא. ושפני טְמוּנֵי חול דבר' לג יט. או כנפל טָמוּן  לא אהיה איוב ג יו.  —  וטָמַן רשת, פח או חבל לפלוני, שם רשת או חבל בדרך שלא יראהו פלוני וילכד בו ויפול בו: כי כרו שוחה ללכדני ופחים טָמְנוּ לרגלי  ירמ' יח כב.  תוציאני מרשת זו טָמְנוּ לי תהל' לא ה. טָמְנוּ גאים פח לי וחבלים שם קמ ו. כי חנם טָמְנוּ לי שחת רשתם חנם חפרו לנפשי תבואהו שואה לא ידע ורשתו אשר טָמַן תלכדו שם לה ז-ח. טבעו גוים בשחת עשו ברשת זו טָמָנוּ נלכדה רגלם שם ט יו. טָמוּן בארץ חבלו ומלכדתו עלי נתיב איוב יח י. יספרו לִטְמוֹן מוקשים אמרו מי יראה למו תהל' סד ו. —  ובהרחבה, הכניס במקום: טָמַן עצל ידו בצלחת גם אל פיהו לא ישיבנה משלי יט כד, שם כו יז. — ודברים מפשטים, טָמַן עָוֹן וכדומה, הסתירו: אם כסיתי כאדם פשעי לִטְמוֹן בחבי עוני איוב לא לג. — ובתו"מ, טָמַן באדמה, תחב באדמה: תינוקות שטמנו תאנים לשבת ושכחו לעשרן מעשר' ד ב. הטומן את הלוף בשביעית ר' מאיר אומר דרך ארץ טומנו בעציץ כדי שלא יצמח תוספתא שבי' ד ב. זהב מזוקק וכו' שהיו טומנין אותו בזבל ז' שנים ירוש' יומ' ד מא ד. השליא הזאת בשבת עשירין טומנין אותן בשמן והעניים טומנין אותן בתבן וחול אילו ואילו טומנין אותן בארץ כדי ליתן ערבון לארץ שם שבת יח יו ג. — ושָׂם במקום נסתר: הטומן לפת וצנונות תחת הגפן כלא' א ט. ריחיים לטחון בה סממנין תנור לטמון בה אונין של פשתן ירוש' שבי' ה לו.. — ובכלל שָׂם בתוך דבר: אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בנכרי ומלוה אותם לישראל ברבית וממי שטומן משקלותיו במלח ב"מ סא:. — והסתיר: מה היו בנות ישראל הכשרות והצנועות עושות היו נוטלות בניהן וטומנות אותם במחילות מד"ר שה"ש, אחזו לנו. אברהם אבינו היה טומנו (את אליעזר) בכף ידו סופרים כא ט. — ושָׂם דבר חם בתוך דבר השומר חֻמּוֹ: מעשרין את הדמאי ומערבין וטומנין את החמין שבת ב ז. במה טומנין ובמה אין טומנין אין טומנין לא בגפת ולא בזבל שם ד א. אין טומנין את החמין מיו"ט לשבת עדי' ג י. אין טומנין חמין משחשיכה אבל מוסיפין עליהן כסות וכלים ירוש' שבת ד ז.. אין טומנין בדבר המסיף הבל בבלי שם לד:. טומנין בגיזי צמר ובציפי צמר ובלשונות של ארגמן ובמוכין שם מח.. פגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים שם קכג.. מי שלא הניח ערובי תבשילין אופין לו פת אחת וטומנין לו קדרה אחת ומדליקין לו את הנר ביצ' כב.. — ופָעוּל: וכל הטמונים בארץ כגון הלוף והשום והבצלים פאה ו י. נמצא טמון בגל או תלוי באילן או צף על פני המים סוט' ט ב. שלא ילך ויביא מן האסור ויאמר מן הטמון הבאתי ירוש' שבי' ה לו.. בשדה פרט לטמונה ספרי דבר' רפג. כאן במעות טמונים כאן במעות שאינם טמונים ב"ב נא:. היה טמון בתבן או בצרורות הרי זו טומאת התהום מד"ר במד' י. — ודבר מפשט: טומאה טמונה בוקעת חול' קכו.. — ושֵׁם, °המאכלים שטומנים בכירה ליום השבת וכדומה: ראיתי בצרפת בבית מורי ר' יהודה בר' יצחק שפעמים מקררים צלנ"ט שלהם דהיינו טמון ובשבת טרם עת האוכל מדליקין העבדים אש סמוך לקדרות אור זרוע, ע"ש ח. 

— נִפע', נִטְמַן, הִטָּמֵן, — שטמנו אותו או שטמן א"ע: בוא בצור וְהִטָּמֵן בעפר מפני פחד יי' ישע' ב י. — ובתו"מ: בכלי גורן שדרכן ליטמן ירוש' ב"ק ו ה ג. רואה קרובו נטמן מפניו שהוא מתבייש להשיח עמו לפי שהוא עני מד"ר שמות לא. לאחר נעשה גבאי והיו בני המדינה נטמנים1 מפניו בתוך החדרים ובתוך המערות שם בראש' כד. 

— הִפע', הִטְמִין, יַטְמִין, — כמו טָמַן קל: וישאו משם כסף וזהב ובגדים וילכו וַיַּטְמִנוּ2 וישבו ויבאו אל אהל אחר וישאו משם וילכו וַיַּטְמִנוּ מ"ב ז ח. — ובתו"מ: וכולן שאמרו להטמין אסור ב"ק י ט. ולא יטמיננה (את הביצה) בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה שבת ג ג. שלא הטמינה ושלא הערימה ירוש' כתוב' יג לה ד. התחיל לתקוע תקיעה שלישית סילק המסלק והטמין המטמין והדליק המדליק שבת לה:. אסור להטמין את הצונן סנה' כד.. איבדה כתובתה הטמינה כתובתה נשרפה כתובתה כתוב' יו:. שלא יטמין משקלותיו במלח ב"מ סא:. אני הוא שבניתי את המערות ומפני מה אתם מטמינים עצמכם בהן מד"ר בראש' כד.  כיון ששמעו כנענים שישראל באים עליהם עמדו והטמינו ממונם בבתים ובשדות שם ויקר' יז. כיון שראה אוהבו את כל הכבוד התבייש והטמין את כל מה שהתקין לו שם במד' טו. מי שהוא שומע סבור שהטמינה אותה חי פסיק' רבתי כט. והיו מטמינים ולא היו אומרין תנחומא לך לך י. —  ובמשמ' הסתיר וכחד מעיני רואים: יכולה היא אשה להטמין עצמה ולומר לא נתארסתי ואינה יכולה להטמין עצמה ולומר לא נשאתי ירוש' יבמ' יג יג ג. יכולה אשה להטמין את עצמה ולומר גויה אני ואין האיש יכול להטמין עצמו ולומר גוי הוא שם ע"ז ב מ ג. 

— הָפע', *הָטְמַן, מוטמן, — שהטמינוהו: היה אבינו יעקב מוטמן בא"י י"ד שנה ומשמש את עבר סעו"ר ב. כל ארבע שנים היתה אסתר מוטמנת בשושן הבירה שם כט. —  ואמר הפיטן: עניבת האפוד בשני ושש משזר, כפרה על פשע עבודת זר, פעמוני פז ורמוני ארגמן, צחצוח רשע מלשני בם יוטבע ויוטמן סליח' מוס' יוה"כ, אבל אנחנו. 

— פִע', *טִמֵּן, מְטַמֵּן, מְטַמֶּנֶת, — כמו קל והִפע': לאחד שהיה עובר לפני פרדסו של מלך ראה חבילה של קוצים וירד ונטלה והציץ המלך וראה אותו התחיל מטמן מפניו אמר לו מפני מה אתה מטמן כמה פועלים הייתי צריך שיקושו אותה עכשיו שקששתה אותה בא וטול שכר מד"ר בראש' מד. שכן אשה כוחלת אחת מעיניה ומטמנת חבירתה ויוצאת לשוק ירוש' שבת ח יא:.