1 ש"ז, מ"ר טְנָאִים, בכנ' טַנְאֲךָ, —  א) סל של נצרים גדול להוליך בו פֵרות וכדומה, gr. Korb; grand panier; basket: ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך וכו' ושמת בַטֶּנֶא והלכת אל המקום אשר יבחר יי' וכו' ולקח הכהן הַטֶּנֶא מידך והניחו לפני מזבח יי' אלהיך (דבר' כו ב-ד). ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך וכו' ברוך טַנְאֲךָ ומשארתך (שם כח ד-ה). — ואמר הפיטן:  טנא בכורים למאה חננתו, לקרבן ניחוח חשקתו (סליח' ד עי"ת, איתן למד). — ומ"ר:  הסלים כטנאים וכדודים והסלסלות כענפים וכזלזלים (דונש על מנחם, סלסלות). — ומ"ר טְנָאוֹת, טַנְאוֹתֶיהָ:  יטמא השרץ במגע כל כלי ואדם פקוד, ומשקה ותנור וכירים וזרע זרוע במים שקוד, טנאותיה וכל אוכל ולשבור כלי חרש הסקוד (אזהר' ר'"א הזקן, אמת יהגה חכי). — ב) *כמו טְנִי, קערה:  רעה רעך כנפשך ובכל ששנאת התבונן מקום יביט אל תושיט יד ואל תיחד עמו בטנא (ב"ס גני' לד יד).