טָנַן

1, פ"ע, — נהיה רטוב, feucht werden; dev. humide; become moistened : המרבץ את ביתו ונתן בו חטים וטננו וכו' המכבס את כסותו בעריבה ונתן בה חטים וטננו מכשיר' ג ד.  המרבץ את גרנו אינו חושש שמא נתן בה חטים וטננו שם ה.

— פִע', *טִנֵּן, מְטַנֵּן, — עשה שיטנן: המטנן בחול הרי זה בכי יותן מכשיר' ג דהמטנן בטיט הגנוב ר"ש אומר אם יש בו משקה טופח בכי יותן שם ה.

— פֻע', *טֻנַּן, מְטֻנָּן, מטוננת: כשאמרו אסור להשקותן במועד לא אמרו אלא בזרעים שלא שתו מלפני המועד אבל זרעים ששתו לפני המועד מותר להשקותן במועד ואם היתה שדה מטוננת מותר מו"ק ו:.

— הִפע', *הֵטֵן, מֵטִין, — כמו פִעֵל: המלקט עשבים כשהטל עליהם להטן בהם חטים מכשיר' ג ה.  מעשה באנשי המחוז שהיו מטינין בחול אמרו להם חכמים  אם כך הייתם עושים לא עשיתם טהרות מימיכם שם ד.  החציר וירקות שדה שליקטן להטין בהן רשאי להטין בהן למאכל בהמה אין רשאי להטין בהן תוספתא שבי' ה יו.



1 לפי דעת קצת מן טון, טין, לאמר מורטב בטיט.  ובערב' ההמונ' משמש התאר נַאט ناط מהשרש נטי نطې במשמ' רטיבות.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים