*, ש"ז, מ"ר טִנּוּפִים, —  שה"פ מן טנֵּף, ופרט יציאת דם ומים ופרש מבהמה בשעת לֵדה, Lochien, Reinigung; lochies, vidanges; (lochia, purgamenta 1) :  סימן הולד בבהמה דקה טנוף2 ובגסא שליא (בכור' ג א).  אין טינוף פחות משלשים יום (גמ' שם כ.).  — ובכלל לכלוך, ובהשאלה לכלוך מוסרי: רחצתי את רגלי מטינוף ע"ז (מד"ר שה"ש, פשטתי). כשנעיין במה שיש תוך גוף האדם מן הלכלוכים והטנופים ומה שנראה עליו מחוץ (חו"ה, עבודת ה' א). — ואמר הפיטן:  יבא אפר פרה, להלבין טנוף בן פרה, היות כפרה לסוררה כפרה (יוצ' שבת פרה, אצורה). — °וכנוי לאלילים ועבודה זרה:  והכנעניים היו עובדין ע"ז ומתדבקים ברוח הטומאה והיו בונים בתיהם לשם טינופיהם (תולד' יצחק לר"י קארו, מצורע).