*, טֶנִי, ש"ז, — כעין קערה גדולה של מתכת וכדומה, gr. Schüssel; grand plat; large bowl: מי שזכה בדישון מזבח הפנימי נכנס ונטל את הטני1 והניחו לפניו והיה חופן ונותן לתוכו (תמיד ג ט).  באו ועמדו על מעלות האולם עמדו הראשונים לדרום אחיהם הכהנים וחמשה כלים בידם הטני ביד אחד והכוז ביד אחד והמחתה ביד אחד והבזק ביד אחד (שם ז ב).  כסוי טני של מתכת של בעלי בתים (כלים יב ג).  כסוי טני של מתכת שעשה בו מראה (שם יד ו).  היה בוקע (השמיר) ויורד מה היו עושין לו להעמידו היו כורכין אותו מוכין של צמר ונותנין אותו לתוך טני של אבר מלא סובין של שעורים (ירוש' סוטה ט כד.).  — ואמר הפיטן: במעלות אולם עלות במרוצה, מדשן פנימי טני נטל ויצא (סליח' ער"ה, תפלה תקח).  על מחתה ומזרק, אויב שן חרק, אויה טני גם כוז זרק, ואת חרבו הבריק (קינ' לת"ב, אצבעותי).