פ"י, — טִנֵּף דבר, לכלך אותו, עשהו לא נקי בטיט וכיוצא בזה, beschmutzen; salir; to soil: פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אֲטַנְּפֵם (שה"ש ה ג).  — ובתו"מ: אכל ושתה יותר מצרכו הקיא וטינף את בני המסיבה (ספרי דבר' מג).  נתחככה בכותל להנאתה וטינפה פירות (ב"ק ג.).  משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמר המלך תבא אמו ותקנח את הצואה (מד"ר במד' יט).  למלך שהיה לו בן וכו' והרכיבו על כתפו טינף עליו מיד השליכו לארץ (שם איכה, איכה יעיב).  למלך שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן הגדול מכובד והקטן מטנף אעפ"כ הוא אוהב את הקטן יותר מן הגדול (שם קהל', את הכל).  — ואמר הפיטן: אל תתערב במנאפים, במגלי עריות גופים, גויָם בתועבות מטנפים, דורשי רע ומבקשי כשפים (יוצ' א' שבוע', באמצו שחקים).  הונוני מוני בתלאה, וטנפוני ברבת חלאה, ואמרו הנה מתלאה (שבת ב אחה"פ, אל אל חי ארנן).  — וביחוד בענין בהמה שיצא ממנה הטנוף: עז שטינפה בת ששה יולדת בתוך שנתה רחל שטינפה בת שנתה יולדת בתוך שתים (בכור' כ.).  מטנפת אינה חוזרת ויולדת בתוך שנתה (שם כא.).  

— פֻע', *טֻנַּף, מְטֻנָּף, מטונף, — שטנפו אותו: יכול יהיו אוכלים (את המן) מטונף ומלוכלך ת"ל והנה על פני המדבר דק מחוספס (ספרי במד' פט).  מהו לענות אמן במקום מטונף (ירוש' שבת ג ו.).  מימיי לא קדמני אדם לבית הכנסת וכו' ולא הזכרתי דברי תורה במקום מטונף (שם תענ' ג סז.).  מזכיר דברי תורה במקום מטונף (שם סנה' י כז ד).  היה מהלך במבואות המטונפות מניח ידו על פיו וקורא ק"ש (ברכ' כד:).  כזה שהוא עובר במקום המטונף ועוקם חוטמו (מד"ר ויקר' יב).  מעשה באדם אחד שאכל קיטנית ולא נטל ידיו וירד לשוק וידיו מטונפות מן הקיטנית (שם במד' כ).  — ואמר המליץ: עצור ברחם מטונף, סגור בבטן מלוכלך, ילד בצירים וחבלים, לראות עמל והבלים (תוכח' לר' בחיי, ברכי נפשי).  — ובהשאלה, בחטא: היאך אנו נגאלין וכל מצרים מטונפת מע"ז שלנו (מד"ר שה"ש, קול דודי).  שהנפש הנקיה הטהורה אשר לא נטמאה ולא טונפה בטינוף הגוף היא העולה אל עולמה (המעל' לרש"ט פלקיירא ב).  

— נִתפ', * נִטַּנֵּף, —  נתלכלך: ניטנפו רגליו מטבילן במים ואינו חושש (ירוש' יומ' ח מד ד).  שהרביץ גללים ונטנפו כליו של בעל הבית (ב"ק מח.).  — ובהשאלה, בחטא: ואהרן ובניו מקיפין את אהל מועד שאם ניטנפו ישראל בדבר והפורענות באה לצאת מאהל מועד מפני השכינה ומיד בני קהת שהם שרויים אצל אהל מועד עומדים וכלים אותה (מד"ר במד' ה).  — ובתו מפֹרש: מעין שמימיו נובעים אשר נתטנף ברפש עד שנשחת המקור שמשם נובעים (רלב"ג משלי כה).  והנפש היא אשר תתטנף במעשיה הרעים ותקבל ענשה באש של גהינם אשר שם תתלבן (מנח' קנא' לר"י מפיסא 73).

— קל, °טָנַף, וממנו פָעוּל, טָנוּף, טְנוּפָה: מלוכלך בליחה טנופה מאוסה סרוחה (ספ' מוסר לר"י בן עקנין ג א).