טָפוּף
* 1, ת"ז, לנק' טְפוּפָה, מ"ר טְפוּפִים, טְפוּפוֹת, — מדה טְפוּפָה, לא גדושה ולא מחוקה: מלא חפניו שאמרו לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות יומ' מח.. כגון שהחזירו (את הקֹמץ) לביסא טפופה מנח' ז.. כל ימות השנה מודדין להקדש במדה מבורצת טפופה ולא מחוקה והמקריבן מוחק המדה רש"י כתוב' קו:. (אפר לא מנֻפה) אינו נכבש וכל שעה הוא טפוף ואינו קשה הוא, חול' נא:. וחופן ממנה מלא חפניו לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות רמב"ם יוה"כ ד א. — והשערות וכדומה, מרובות ומלאות: היו (בנות ציון) קושרות פאות נכריות קליעת שערות תלושין כורכות עם קליעותיהן שיראו גסות וטפופות רש"י ישע' ג טז. — ובהשאלה בבנין וכדומה, °שאין בו לא גרעון ולא תוספת: אלף גגות טפופות שבנויות בנין משווה שאין בו תוספ' ולא גרעון זה מזה תש' הגא', הרכבי לו.
1 בערב' טפּאנ طفّان מן טפפ, מלא שפתו.