טֶפַח, ש"ז, מ"ר טְפָחוֹת, טְפָחִים, מ"ז טְפָחַיִם, — מדת רֹחַב היד, רֹחב ארבע האצבעות מחוברות יחד, Handbreite; largeur de paume; handbreadth: ועשית לו (להשלחן) מסגרת טֹפַח סביב (שמות כה כה).  וביד האיש קנה המדה שש אמות באמה וָטֹפַח (יחזק' מ ה).  ועביו טֶפַח (מ"א ז כו).  — ובהשאלה, נתן את הדבר טְפָחוֹת, ר"ל במדה קטנה: הנה טְפָחוֹת נתתה ימי וחלדי כאין נגדך (תהל' לט ו).  — ומצוי מאד בתו"מ: אילן שנגמם והוציא חליפין מטפח ולמטה כנטיעה מטפח ולמעלה כאילן (שבי' א ח).  תבואה בתבואה בית רובע ירק בירק ששה טפחים (כלא' ב י).  ערוגה שהיא ששה טפחים על ששה טפחים זורעים בתוכה חמשה זרעונים (שם ג א).  המבריך את הגפן בארץ אם אין עפר על גבה ג' טפחים לא יביא זרע עליה (שם ז א).  דיה לקורה שתהא רחבה טפח כדי לקבל אריח לארכו (ערוב' א ג).  ואריח חצי לבנה של שלשה טפחים (שם).  ושאינה גבוהה (הסוכה) עשרה טפחים ושאין לה שלש דפנות (סוכ' א א).  בגויל זה נותן שלשה טפחים  וזה נותן שלשה טפחים בגזית זה נותן טפחיים ומחצה וזה נותן טפחיים ומחצה בכפיסין זה נותן טפחיים וזה נותן טפחיים בלבנים זה נותן טפח ומחצה וזה נותן טפח ומחצה (ב"ב א א).  נותן ארכו (של לחם הפנים) כנגד רחבו של שלחן וכופל טפחיים ומחצה מכאן וטפחיים ומחצה מכאן (מנח' יא ה).  יד מקבת של מפתחי אבנים טפח חוט מאזניים של צמרים ושל שוקלי זכוכית טפחים יד המקור טפחים וכו' יד הקורנס של זהבים טפחים ושל חרשין שלשה טפחים (כלים כט ה-ו).  מותר הוא אדם לעשות בתוך שדהו גומא קטנה עמוקה טפח ולזרע בתוכה ארבע זירעונין (ירוש' כלא' ג כח ד).  וכמה גשמים ירדו ויהא בהם כדי רביעה מלא כלי מחזיק שלשה טפחים דבר ר"מ ר' יהודה אומר בתחילה טפח ובשנייה טפחיים ובשלישית ג' טפחים (שם תענ' א סד:).  הלוחות היו אורכן ששה טפחים ורחבן שלשה והיה משה תפוש בטפחיים והקב"ה בטפחיים וטפחיים ריוח באמצע (שם ד סח ג).  כשהוא נפנה מגלה לאחריו טפח ולפניו טפחיים (ברכ' כג:).  אמר ר' יצחק טפח (גלוי) באשה ערוה (שם כד.).  שאם היתה עמוקה טפח מעמידה על ששה טפחים (מו"ק ד:).  עושה לו טפח שוחק ומעמידו בפחות משלשה טפחים סמוך לדופן (סוכ' ז.).  אצבע שאמרו אחד מארבעה בטפח של כל האדם (בכור' צט:).  לדברי האומר טפחיים ומחצה קופל נמצא שלחן מקדש חמשה עשר טפח למעלה (מנח' פז:).  התחיל ממדד בחומה והיתה שוקעת בכל יום טפחיים ומחצה עד ששקעה כולה (מד"ר איכ', פתיח').  מעשה בדואג בן יוסף שמת והניח בן קטן לאמו והיתה ממדדת אותו בטפחים ונותנת משקלו זהב לשמים בכל שנה ושנה (שם, ראה ה').  וכל טפח האמור בכל מקום הוא ארבעה אצבעות (רמב"ם ס"ת ט ט). — ואמר הפיטן: והזרת מותחת עד שנים בסיט, וארבע אצבעות הוא הטפח והסיט (יוצ' שבת שקל', אז ראית).  אם תבשלנה נשים רחמניות ילדים המדודים טפחים טפחים (קינ' לת"ב, אם תאכלנה).  — ובכנ': כשהוא מזה אינו מזה על הכפורת אלא כנגד טיפחה1 של כפורת (יומ' נה.).  ולא תמצא בכל המקרא כלה מלשון מדידה וישלח את אמתו או את זרתו ולא את טפחו אלא וישלח ידו וכו' (דונש על רסע"ג א).  ולא נאמר אמתם ולא זרתם ולא טפחם (שם).  — ומשל: ר' יוסי אומר טוב עשרה טפחים ועומד ממאה אמה ונופל (אדר"נ א).