°, ש"ז, — כמו טֹפל במשמ' ילדים, טַף:  למי שיש לו טפול ובנים ומאוויו להוציא (ממון) לשם שמים (כוזרי ב נ).  אין בני הישוב יכולין לעכב בידם מלהלוות ומלהרויח כשיעור חיותם וכפי טיפול ביתם (מרדכי ב"ב תקי"ט).  מעשה בעני אחד שהיה עליו עול גדול וטפול מרובה (ר' יחיאל בר' יוסף, REJ XLIX, 233).  וכמה בני אדם חלושי כח הממון אין להם פרנסה ויש להם טיפול גדול (סאה סלת לרפא', מנורצי, הכנע' הלב).  שרצה (יוסף)  לידע מספר טפול הבית אם מרובה או מועט ולידע עושר כל אחד כדי ליתן אוכל לפי הטף ואנשי הבית (פענח רזא, וישב).