ב. טֹפַח

* 1, ש"ז, — מין ממיני הקטניות: קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה וכו' אפילו היא של טופח רואים אותה כאילו היא ענוה של שעורים (פאה ו ז). הפול והספיר הפורקדן והטופח ופול הלבן (כלא' א א). בראשונה היה גריס של פול ושל טופח2 ושל צפורי טמא מפני ששורין אותו במים בשעה שגורסין אותו (תוספתא מכשיר' ג ו). — ועי' *קטניות.



1 לא נתברר לא מקור המלה ולא משמ' בדיוק. בירוש' כלא' ה כז. פרשו טופח מילותא. ולא נתברר מהו. רה"ג תרגמו בגולבאן, הערוך ערך פול לעז טופח בנרבולו, וכבר הגיהו זה בערבולו, והוא ervolo באיטלק', ורמב"ם בפרוש המשנה תרגמו בקורטמן, ונוטה לֶו (J. Löw Pflm. § 127) לראות בטופח המין Lathyrus cicera.

2 כך בתוספתא שבש"ס וילנה, ובהוצ' צוק"מ טופיח.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים