א. טָפַח

1, — קל לא נמצא במקרא.

— פִע', טִפַּח, — א) טִפַּח את הילד, גִדֵּל וטפל בו, pflegen, hätscheln; soigner (enfant); to care (a child) : אשר טִפַּחְתִּי2 ורביתי איבי כלם (איכ' ב כב).  — ואמר המשורר:טִפַּח קרוץ מעשריו, והכין שבילי אשוריו, לשלוט ולמשול על יצוריו (ר"י הלוי, מי כמוך).  אלד עלי ברכיו בכל יום רבבות בנים וטפחתי וגם רביתי, אוחיל לפרוד אוהבי הזך והראשון ועליו יום וליל בכיתי (ר"י חריזי, תחכמ' יג).  — ב) *טִפַּח בידיו, הכה בכף ידיו, Klatschen; claquer; to slap: ולא שטין על פני המים ולא מטפחים ולא מספקים ולא מרקדין (ביצ' ה ב).  נשים במועד מענות אבל לא מטפחות וכו' נקבר המת לא מענות ולא מטפחות (מו"ק ג ח-ט).  שהיה מטפח על פי החבית מרותחת (ע"ז ד י).  תנוק שנמצא בצד העסה והבצק בידו ר"מ מטהר וחכמים מטמאים שדרך התנוק לטפח (טהר' ג ח).  זיבח קיטר ניסך היה מת בבי"ד טיפח ריקד שיחק היה נבדק כסוטה (ירוש' סוט' ג יט.).  התחיל אדם הראשון מטפח על פניו אמר כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע (מד"ר בראש' כב).  שהיתה (תמר) מטפחת על כריסה  ואומרת מלכים אני מעוברת (שם פה).  בנות ירושלם חוזרות ורואות בחורים יושבים בחוץ ומטפחות ומקשות ברגליהם (פסיק' רבתי כז-כח).  התחילו כל אותם חייבים מטפחים על פניהם ואומרים למה לא עשינו כך (מד"ז שה"ש, בובר 19).  הרוצה להקנות אפרוחים וביצים אלו לחבירו מטפח על השובך שיפרחו האמהות ויגבהו מעל הארץ (רמב"ם מכיר' כג יב).  שחוק אגוזים אסור שהוא מספק ומטפח ומונה (הרוקח, סי' קל).  — ובהרחבה, היונה באגפיה: מה עשתה היונה התחיל צווחת ומטפחת באגפיה כדי שישמע לה בעל השובך ויבא ויצילה (מד"ר שה"ש, יונתי).   

—  קל, *טָפַח, —  כמו טִפַּח משמעה ב': טפח על אזנו וחרשו על עינו וסמא אותו (מכי' משפט', מס' דנזק' ט).  מרים בת בלגה שנשתמדה וכו' ובאה וטפחה על גגו של מזבח אמרה לו לוקוס לוקוס אתה החרבתה נכסיהן של ישראל (ירוש' סוכ' ה נה ד).  (ראו את) שניהם טופחות על יריכה במרחץ כאור הדבר (שם כתוב' ז לא ג).  פעם אחת היה (דמא בן נתינה) לבוש סירקון של זהב והיה יושב בין גדולי רומי ובאתה אמו וקרעתו ממנו וטפחה לו על ראשו וירקה לו בפניו לא הכלימה (קדוש' לא.).  וכיון שהטילוהו (את משה) ליאור עמד אביה וטפחה (למרים) על ראשה אמר לה בתי היכן נבואתיך (סוט' יג.).  מהו מכרכר שהיה מקיש ידיו זו על זו וטופח ואומר כירי רם (מד"ר במד' ד).  התחיל טופח על פניו (פסיק' דר"כ, שובה).  — ובהרחבה גם לא בהיד: הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות ונתזה לו בקעת וטפחה לו על פניו ומת (ב"ק לב:).  הנכנס לחנותו של נפח ונתזה ניצוצות וטפחה לו על פניו ומת (שם).  אמר לו הקב"ה ליחזקאל לך והחייה מתים בבקעת דורא כיון שהחייה אותן באו עצמות וטפחו לו לאותו רשע על פניו (סנה' צב:).  ואף הוא (הנואף) עלה לישב ערום כנגדה באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו נשמט וישב לו ע"ג קרקע (מנח' מד.).  הלך רבי יהושע וטפח על הדלת (דא"ר ה).  העצמות שהיו טופחין זה לזה (רש"י יחזק' לז ז). במקור נשמט מספר הפסוק.

— הִפע', *הִטְפִּיחַ, כמו פִע' וקל: ולא יספוק ולא יטפיח ולא ירקד (ספרא אחרי עג).  או שהיה (הגוי) מטפיח3 על פי חבית מרותחת (ע"ז ד י).  פגע בו (בקין) אדם הראשון אמר לו מה נעשה בדינך אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל אדם הראשון מטפיח4 על פניו (מד"ר בראש' כב).



1 עי' הערה שלקמן. 

2 פרשו רוב המפרשים במשמ' גדוּל וטפוּל ופנוּק, אך ריב"ג בחר לו דרך אחרת ופרשו עפ"י לשון ערב' במשמ' ילד, אמר וז"ל: וקד ימכנ אנ יכונ מג'אנשׂא לקול אלערב טפחת אלקדר בזבדהא אי רמת בה ואלמעני אלד'י ולדתהמ כמא קיל ותסג ולא תפליט ואשר תפלט פי מעני אלולאדה וחקיקה אללפט'ה אלקד'פ ואלטרח וקד אשׂתעמלת אלערב איצ'א לפט' אלטפח פי מעני אלולאדה יקולון טפחת אלמראה בולדהא אי נפצ'תה מן רחמהא פתרג'מה אשר טפחתי עלי הד'א אלמד'הב והד'א הו אלדי' אמיל אליה הי אלד'יג טפהתהמ ורביתהמ אי אלד'ינ ולדתהמ, ע"כ, ובעבר': ויהיה דומה למה שאומרים הערב טפחת אלקדר בזבדהא, ר"ל השליכה אותו והכונה (בעוללי טפוחים) מה שילדתם כמו שאמרו ותסג ולא תפליט ואשר תפלט במשמ' לדה ואמתת הדבור הוא השלכה וזריקה וכבר השתמשו הערב כמו"כ בהדבור אלטפח במשמ' לדה יאמרו טפחת אלמראה בולדה ר"ל פלטתהו מרחמה ופרוש אשר טפחתי ורביתי על ענין הזה והוא שדעתי נוטה אליו אשר ילדתים.  

3 כך במשנ'  שבגמ', וכן גרס' הערוך, ובמשנ' שבמשנ' מטפח.

4 כך בהוצא' י' תיאודור, ובנוסח' מטפח.

חיפוש במילון: