ב. טְפִיפָה
°, ש"נ, — מלוא ושטיפה: בטמון פניו (של פרעה) חבש ושלישיו לא אמון, טפיפת1 ים לעם ייבש והנוגשים בחשך טמון (רסע"ג, עבודה).
1 המפרש שם רואה במלה זו כמו"כ שה"פ מן הלוך וטפוף, אבל כבר הודה שם בהערות כי זה דחוק ואמר כי לפי הענין הכונה היא שטיפת מי הים, ואולי השתמש רסע"ג כאן עפ"י שגירת הלשון הערב' שבפיו, שבלשון ההמונ' טפיפ طفيف הוא מה שנשפך מכלי מלא יותר מדי.