טְפִיחָה

°, ש"נ, שה"פ מן א.טָפַח: ואפשר שיהיה דומה ללשון הערב שמפילין הטפיחה על ההפלטה (השרש' לריב"ג, שרש טפח).  — ובמשמ' הכאה, דפיקה:  אין אדם יכול לעמוד מן האגף ולפנים בלתי קחת הרשות או טפיחה על הפתח (שאר' הנחלה ב).  — ובמשמ' מדידה בטפח, ואמר הפיטן: תמונה גבל משובחה, תבנית אנוש בטפיחה, יצרו בכפו היות דרכו צלחה (שבת ב אחה"פ, ארנן).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים