טְפִיחָה
°, ש"נ, שה"פ מן א.טָפַח: ואפשר שיהיה דומה ללשון הערב שמפילין הטפיחה על ההפלטה (השרש' לריב"ג, שרש טפח). — ובמשמ' הכאה, דפיקה: אין אדם יכול לעמוד מן האגף ולפנים בלתי קחת הרשות או טפיחה על הפתח (שאר' הנחלה ב). — ובמשמ' מדידה בטפח, ואמר הפיטן: תמונה גבל משובחה, תבנית אנוש בטפיחה, יצרו בכפו היות דרכו צלחה (שבת ב אחה"פ, ארנן).