טִפְּשָׁה
* 1, ש"נ, — אשה שאין בה דעת: וסתם (הקב"ה) פי הבהמה שאלו היתה מדברת לא היו יכולין לשעבדה ולעמוד בה שזו הטפשה שבבהמה וזה (בלעם) החכם שבחכמים כיון שדברה (האתון) לא היה יכול לעמוד בה (מד"ר במד' כ).
1 הקריאה הנהוגה של מלה זו וכן המלים טפשות וטפשי, בין אצל הספרד' ובין אצל האשכנז' היא כמו שנקוד פה פּ דגושה, וכן בארמ' בתרגום טפּשא, טפּשותא, ומלבד ההשפעה של הארמ' אין ספק עוד כי גם ההרגל של הברת השם טִפֵּשׁ השפיעה על הנגזרים ממנו.