*, ש"ז, מ"ר טִפְּשִׁים, — שוטה, חסר דעת, Tor sot. stupide; dull : ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל הרשעים והטפשים שבהם היו אומרים מפני דווין וכסופים הללו אנו בורחין (מכי' בשלח ב ה).  כנגד ד' בנים דברה תורה בן חכם בן רשע בן טיפש בן שאינו יודע לשאל (מכי' בשלח ב ה).  יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטיפשים (מכי' בשלח ב ה).  שעושין (המלוים ברבית) התורה פלסטרן ואת משה טיפש ואומרים אילו היה יודע משה שכך היינו מרויחין לא היה כותבו (מכי' בשלח ב ה).  כל אותן ארבעים יום שעשה משה בהר היה למד תורה ומשכחה ובסוף נתנה לו במתנה כל כך למה בשביל להחזיר את הטיפשים (מכי' בשלח ב ה).  אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות לא פקח אתה אלא טפש אתה (מכי' בשלח ב ה).  למלך בשר ודם שחלק בגדי מלכות לעבדיו פקחין שבהן קיפלום והניחום בקופסא טפשים שבהן הלכו ועשו בהן מלאכה לימים ביקש המלך את כליו פקחין שבהן החזירום לו כשהן מגוהצין טפשין שבהן החזירום לו כשהן מלוכלכין שמח המלך לקראת פקחין וכעס לקראת טיפשין (מכי' בשלח ב ה).  למלך שזימן את עבדיו לסעודה ולא קבע להם זמן פיקחין שבהן קישטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך אמרו כלום חסר לבית המלך טיפשין שבהן הלכו למלאכתן וכו' פיקחין שבהן נכנסו לפניו כשהן מקושטין והטיפשין נכנסו לפניו כשהן מלוכלכין (מכי' בשלח ב ה).  רבש"ע טיפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני (מכי' בשלח ב ה).  עושה כולם ה' מי שעשאו חכם לזה עושה אותו טיפש טיפש לזה עושה אותו חכם (מכי' בשלח ב ה).  אמר לו הקב"ה (לפרעה) רשע מי שנתן העצה הזאת טפש הוא היה לך להרוג את הנקבה אם אין נקבות זכרים מהיכן ישאו נשים (מכי' בשלח ב ה).  הטיפש הזה נכנס לבית הכנסת והוא רואה אותן שנושאים ונותנים בתלמוד והוא אינו יודע מה הן אומרין הוא מתבייש (מכי' בשלח ב ה).  לככר שהיה תלוי באויר טיפש אומר מי יוכל להביאו ופקח אומר לא אחד תלה אותו מביא סולם או קנה ומוריד אותו כך כל מי שהוא טיפש אומר אימתי אקרא כל התורה (מכי' בשלח ב ה). לטרסקל נקוב ששכר בעליו פועלים למלאותו מי שטיפש מהו אומר מה אני מועיל מכניס בזו ומוציא בזו מי שפיקח מהו אומר ולא שכר כל חבית וחבית אני נוטל (מכי' בשלח ב ה).  הרי אמרתי לכם לא טפשים היו שכך התרה להם וקבלו עליהם (מכי' בשלח ב ה).  וכעס (המלך) על הטפשין שלא קיימו את דבר המלך (מכי' בשלח ב ה).  ואלה בוני המגדל לא היו טפשים שיחשבו לעלות אל השמים גם לא פחדו מהמבול (מכי' בשלח ב ה).  וכן לא יהיה שטוף בנשים אפילו לא היתה לו אלא אחת לא יהיה מצוי אצלה תמיד כשאר הטפשים (מכי' בשלח ב ה).  אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל (מכי' בשלח ב ה).  בשעת מתן תורה שכל ישראל חכמיהם וטפשיהם וקצרי הקומה עם רמי הקומה ורכי הלבב עם הגבורים ועשיר ורש כלם הגיעו למעלת הנבואה (מכי' בשלח ב ה).  — ומשל: כל מי שהוא דן את טיפש הוא עצמו נדון (מכי' בשלח ב ה).  — ואמר הפיטן: נרגן דבריו כמתלהמים חשים, שפת אמת יכון בישישים, עד ארגיעה לשון טפשים (מכי' בשלח ב ה).  אם זדונות השיאו לב טפש ונשחץ, נא כל מדה נכונה חלץ אותם יי' ממחץ (מכי' בשלח ב ה).  — ועי' אֱוִיל, שׁוֹטֶה.