* ש"ז, מ"ר טִפְּשִׁים, — שוטה, חסר דעת, Tor; sot, stupide; dull : ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל הרשעים והטפשים שבהם היו אומרים מפני דווין וכסופים הללו אנו בורחין (מכי' בשלח ב ה).  כנגד ד' בנים דברה תורה בן חכם בן רשע בן טיפש בן שאינו יודע לשאל (ירוש' פסח' י לז ד).  יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטיפשים (שם ט לז.).  שעושין (המלוים ברבית) התורה פלסטרן ואת משה טיפש ואומרים אילו היה יודע משה שכך היינו מרויחין לא היה כותבו (שם ב"מ ה י ד).  כל אותן ארבעים יום שעשה משה בהר היה למד תורה ומשבחה ובסוף נתנה לו במתנה כל כך למה בשביל להחזיר את הטיפשים (שם הור' ג מח:).  אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות לא פקח אתה אלא טפש אתה (ברכ' סא:).  למלך בשר ודם שחלק בגדי מלכות לעבדיו פקחין שבהן קיפלום והניחום בקופסא טפשים שבהן הלכו ועשו בהן מלאכה לימים ביקש המלך את כליו פקחין שבהן החזירום לו כשהן מגוהצין טפשין שבהן החזירום לו כשהן מלוכלכין שמח המלך לקראת פקחין וכעס לקראת טיפשין (שבת קנב:).  למלך שזימן את עבדיו לסעודה ולא קבע להם זמן פיקחין שבהן קישטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך אמרו כלום חסר לבית המלך טיפשין שבהן הלכו למלאכתן וכו' פיקחין שבהן נכנסו לפניו כשהן מקושטין והטיפשין נכנסו לפניו כשהן מלוכלכין (שם קנג.).  רבש"ע טיפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני (נדה יו:).  עושה כולם ה' מי שעשאו חכם לזה עושה אותו טיפש טיפש לזה עושה אותו חכם (תמור' טז.).  אמר לו הקב"ה (לפרעה) רשע מי שנתן העצה הזאת טפש הוא היה לך להרוג את הנקבה אם אין נקבות זכרים מהיכן ישאו נשים (מד"ר שמות א).  הטיפש הזה נכנס לבית הכנסת והוא רואה אותן שנושאים ונותנים בתלמוד והוא אינו יודע מה הן אומרין הוא מתבייש (שם דבר' ח).  לככר שהיה תלוי באויר טיפש אומר מי יוכל להביאו ופקח אומר לא אחד תלה אותו מביא סולם או קנה ומוריד אותו כך כל מי שהוא טיפש אומר אימתי אקרא כל התורה (שם). לטרסקל נקוב ששכר בעליו פועלים למלאותו מי שטיפש מהו אומר מה אני מועיל מכניס בזו ומוציא בזו מי שפיקח מהו אומר ולא שכר כל חבית וחבית אני נוטל (שם ויקר' יט).  הרי אמרתי לכם לא טפשים היו שכך התרה להם וקבלו עליהם (שם במד' יח).  וכעס (המלך) על הטפשין שלא קיימו את דבר המלך (שם קהל', בכל עת).  ואלה בוני המגדל לא היו טפשים שיחשבו לעלות אל השמים גם לא פחדו מהמבול (ראב"ע נח יא ג).  וכן לא יהיה שטוף בנשים אפילו לא היתה לו אלא אחת לא יהיה מצוי אצלה תמיד כשאר הטפשים (רמב"ם מלכ' ג ו).  אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל (שם תשוב' ה ב).  בשעת מתן תורה שכל ישראל חכמיהם וטפשיהם וקצרי הקומה עם רמי הקומה ורכי הלבב עם הגבורים ועשיר ורש כלם הגיעו למעלת הנבואה (העקר' א יט).  — ומשל: כל מי שהוא דן את טיפש הוא עצמו נדון (מד"ר איכ', פתיח').  — ואמר הפיטן: נרגן דבריו כמתלהמים חשים, שפת אמת יכון בישישים, עד ארגיעה לשון טפשים (יוצ' ב שבוע', אמרי כזב).  אם זדונות השיאו לב טפש ונשחץ, נא כל מדה נכונה חלץ אותם יי' ממחץ (סליח' ער"ה, שלש עשרה).  — ועי' אֱוִיל, שׁוֹטֶה.