פ"ע, — היה שָׁמֵן, טָפַשׁ הלב, נתכסה הלב בשומן, ובהשאלה חדל להבין, נסתלקה ממנו דעתו: טָפַשׁ כחלב לבם אני תורתך שעשעתי (תהל' קיט ע).  — ואמר הפיטן: טפש לבו (של פרעה) ונבער אחרי זאת, יעץ רדוף אחרימו לבוז בזות (  יוצ' אחרון פסח, אימת נוראותיך).  — והפעל טָפַשׁ בלבד בלי השם לֵב, טָפַשׁ, היה סורר ומורה, היה בלי דעת: זכור טפש מהערימה, ירד וכתת עמי עד חרמה (שב' זכור, זכר איש). יען ועד סוסי פלדות, במו רוכבים שנוסי לפידות, מופת הראות בתוך עיר נכבדות, טפש עוד מדון מגרה, טפטופי אשר לא ימרה (שבת א' חנכה, אודך).  מה נאמר לפניך טהור עינים ומה נספר לפניך כי טפשנו בעונינו (הוספ' ותקו' לסדר רע"ג).  טפשתי ולא שמעתי לחוזה, יקשוני צרים מזה ומזה (סמא"צ, סליח' י' טבת, אריה עלה).  טעינו מדרך החיים טפשנו וסרחנו, לכן אבדנו וכמת מלב נשכחנו (סליח' שחר' יוה"כ, אנא זכור).  טפשו דריה וגאו באיד טל, טרחות גשמים מה צרך דיינו בטל (תפל' טל, אאגרה).  טפשו בני כנען כי נכרים הם באדמת בני שם זרע מלוכה, טבחם בן נון עד פנה ארץ לפני ארון הברית אדון המלוכה (מוס' ב ר"ה, אהללה). 

— פִע', *טִפֵּשׁ, — א) פ"ע, כמו קל: חרב על שונאיהן של ת"ח שעוסקין בד בבד בתורה ולא עוד אלא שמטפשין שנאמר נואלו (תענ' ז.).  ולמען יעלו לשם ולתהלה על כל הגוים שכחי אלהים המטפשים ומעבטים אורחותם ללכת אחרי אלהים אחרים (שו"ת בשמים ראש רנא).  —  °ודבר דברי שטות: וכמו שטען הגאון וזכרו בעל ספר הכוזר כנגד הקראים המטפשים בזה (ר"י אברבנאל, משפטים).  — ב) פ"י, עשה שיהיה שוטה: שיש אויר מחכים או מטפש ואוירא דא"י מחכים (תולד' יצחק לר"י קארו, נצבים). מים עבים כבדים מזיקים לשותים ומעבים שכלם ומטפשים אותם (צרור המור, בראש'). 

— פֻע', *טֻפַּשׁ, מְטֻפָּשׁ, מטופש, — נעשה חסר דעת: מי גרם להם לישראל שיהיו מנווולים ומטופשים שלא היו בונים בדבר תורה (ספרי דבר' שט). 

— נִפע', *נִטְפַּשׁ, — כמו *טֻפָּשׁ: ולמי שיכאב בו הטחול ולנטפש מדעתו (אסף הרופא 60).  והותר הדבר מחמת עוצם קטנות דעתנו בדברי התורה והמצות ורוב הטפשות אשר נטפשנו בגלותנו (שו"ת בשמים ראש רנא).  — ובהשאלה: אשר נפזרנו מקצה הארץ עד קצהו ונפלה עטרת ראשנו ונטפש הלב ואבדה חכמת חכמינו (שם).