טֶפֶשׁ

°,ש"ז, —  מעשה זדון ושטות:  זכר טעם שופטים, ואות קציר חטים, טפש שוטים, יחתל מלזכר (ר"א קליר, מוס' א ר"ה, זכר תחלת). דינך לפסול זבחי טפש, העורים והפסחים שנואי נפש (אזהר' ר"א הזקן, אמת יהגה חכי). בצלו חמדתי שבת מצוא נופש, בקשתיו ולא מצאתיו ופצתי בטפש, חמק עבר מלהדריר לי חפש (מוס' שבת שקל', אשכול).  חסדיך יקדמונו יצורים בורא, טפשנו העבר ואפך אל יחרה, כי עמך הסליחה למען תורא (סמא"ל, סליח' לו"ג, דרוש נא).  צויתם לענות בצום נפשם, ויספת להעביר כתם טפשם (ר"י גיאת, מוס' יוה"כ, אגר' שד"ל 518).  —  ומ"ר טְפָשִׁים, סמי' טִפְשֵׁי:  טפשי לבי בל יהיו נמצאים, יום יפתחו בו ספרים מלאים, כחשי להיות נקראים, לפני המלך (מער' בר"ה, אתיתי ירא).

חיפוש במילון: