*1, ש"נ, — סגולת הַטִפֵּשׁ: ועמי הארץ כל זמן שמזקינין טפשות ניתוספת בהן (שבת קנב.). כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו וכו' משכח תלמודו ומוסיף טיפשות (נדר' כב:). עשרה חלקים של טפשות בעולם תשעה בישמעאלים ואחד בכל העולם (מד"ר אסת', בשנת שלש). הוללות זו חולדה של מינות וסכלות זו הטפשות (שם קהל', ופניתי). — ואמר הפיטן: על חטא שחטאנו לפניך בטומאת שפתים ועל חטא שחטאנו לפניך בטפשות פה (תפל' יוה"כ, על חטא). טפשות לב וגאונו, שאר בדיו גם גאונו, נהפך לטוב כל יגונו, אם תמיד ינצור התורה (איל' השחר, פזמ' לשבוע', אביעה שיר). — ומצוי מאד בסהמ"א: עתה שים לבך והבן טפשות המפרשים (ראב"ע שמות טז כה). היש טפשות כזאת איך יאמר האומר ואשמעתי רק יאמר ואשמע אם הוא לעתיד (הוא, צחות, אות גימל). והוא נכון מטפשות ר' אדונים כי מה טעם לומר שהשתטו אנשי מצרים (שם פא). ואל תשים את לבך לדברי הטפשות והסכלות שאומרין החוזים בכוכבים שמזל האדם העולה בעת יציאתו מרחם אמו וצורת הכוכבים וכו' היא העלה המסבבת להיות הילוד חכם או סכל (ספ' מוסר לר"י בן עקנין ב טז). ואל יעלה על לבו טפשות ההמון שאומרים שהכונה בזה ידיעת השמות וכו' (רש"ט שפרוט, פרד' רמונ', סד' נשים). כי חריפותו וחדודו נהפך לגסות וטפשות וקרה לו כמי שרוצה לחתוך עמוד של שיש בחרב הבדיל (נפוצ' יהודה ט). וכל דבר שלא ידעוהו מצד טפשותם יגנו את מי שידענו ובהכרח ישוב זה להיותם מהללים הסכלות (רמב"ח, הקד' מרפא לשון).
1 עי' הערה הקודמת.