*1, ש"ז, מ"ר טְרָטִים, — אדם פשוט, רגיל מהשוק, משפל העם, gemeiner Mensch; banal; trivial: מה היו בני הדיינים עושים היו אוחזים נשים מן השוק ומענים אותן אם כך היו עושים בני הדיינים קל וחומר לשאר הטרטין2 (ספרי במד' פו).
1 בערב' טַרִט طٙرط, ועי' הערה לקמן.
2 כך בכל הנוסח'. ולא הובאה מלה זו בערוך. ובילקוט במקום לשאר הטרטין: לשאר בני אדם. ונראה כי זהו פרושו של המלה טרטין, והוא נאות לפי המכֻון, אך אין אנו רשאים לדחות עצם המלה טרטין שבספרי, ואדרבה זרותה מעידה על אמתותה, ואין לנו גם לקבל ההגהה הדיוטין במקום טרטין שהגיהו קצת החוקרים, והלשון הערבית היא לנו סעד כי צרוף זה אינו מתנגד לרוח הלשון השמית, כי הצרוף הזה בעצמו, טרט, ישנו גם בלשון ערב' ומשמש גם בה שמוש של תאר לאדם וקרוב מאד להכונה הרצויה כאן, כי טַרִט בערב' הוא אויל, שוטה, ודבר טבעי הוא שבלשון עברית שמשה מלה זו בגון אחר ממה שהיא משמשת בערב', והוא במשמ' של אדם פשוט, רגיל, אדם מן השוק, לא מבני עליה, ואין הכרח לפסול מלה זו מכשרותה השמית ולגזר עליה שהיא זרה, מרומית triti, כדעת י' לוי.