*, ש"נ, — כמו טֹרַח, טִרְחָה: ולמה בראש הזית ובראש התאינה  (דוקא יכול להתפלל שם ולא צריך לרדת) וכו' מפני שטרחותם מרובה (ירוש' ברכ' ב ה.).  אבא לא היה עליו אלא טרחות נפש אחת בלבד אבל אני יש עלי טרחות שבעים נפש (מד"ר בראש' צד).  אמר אליהו לא מצינו כח גבורתו של הקב"ה עם בריותיו שאין הקב"ה בא בטרחות עם בריותיו לא בא על האדם אלא לפי כחו (שם שמות לד).  משה עסוק בטרחות של ישראל (שם ויקר' א).  אמרו דור המבול הואיל ואין לו עלינו טרחות אלא שתי טיפות של גשמים הללו אין אנו צריכין יש לנו מעיין ונחלים שאנו מסתפקין מהם מים (שם במד' ט).  שהגשמים הללו סימן טרחות הן לעולם יוצאי דרכים מצירין בהם מפרישי ימים מצירין בהם טחי גגות מצירין בהם (שם שה"ש, שימני).  הוללות זו הוללה של מלכות וסכלות זו הטרחות (שם קהל', ופניתי).  ר' יהושע אומר טרחות של בית היתה מושלכת עליו (על ראובן) וכיון שנפנה מטרחות של בית בא והציץ בבור והנה אין יוסף בבור (פסיק' דר"כ, שובה).  בפסח על ידי שישראל יוצאין מן החורף לקיץ ואינה טרחות הדרכים קשה וכו' אבל בחג על ידי שישראל יוצאין מן הקיץ לחורף וטרחות הדרכים קשה (שם, ביום השמיני).  מתה עלי (רחל) מהו עלי עלי היתה טרחותה (פסיק' רבתי ג).  הגשם שהוא טרחותו של הסתו (רש"י שה"ש ב יג).  — ואמר הפיטן: טפשו דריה וגאו באד טל, טרחות גשמים מה צרך דיינו בטל (ר"א קליר, תפל' טל, אאגרה).  רץ והקרה בדרך, עייפי טרחות דרך, ופץ לא זו הדרך (קרוב' פר' זכור, אץ קוצץ).