פ"י, יִטְרֹף, טָרֹף, טְרֹף, טֹרֵף, טֹרְפֵי, — א) טָרַף האריה או הזאב את הכבש וכדומה, חטף אותו ועשה אותו טֶרֶף לו, rauben, zerreissen; ravir et déchirer (la proie); pull, tear:  טָרֹף טרף יוסף (בראש' לז לג).  כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי צאן אשר אם עבר ורמס וְטָרַף ואין מציל (מיכ' ה ז).  כארי שואג טֹרֵף טרף (יחזק' כב כה).  אריה טֹרֵף בדי גרתיו ומחנק ללבאתיו (נחום ב יג).  כזאבים טֹרְפֵי טרף (יחזק' כב כז).  ותעל (הלביאה) אחד מגריה כפיר היה וילמד לִטְרָף טרף אדם אכל (שם יט ג).  דמינו כאריה יכסף לִטְרֹף וככפיר ישב במסתרים (תהל' יז יב).  —  ובמליצה לאדם וכדומה:  בנימין זאב יִטְרָף (בראש' מט כז).  כלביא שכן (גד) וְטָרַף זרוע אף קדקד (דבר' לג כ).  כי אנכי כשחל לאפרים וככפיר לבית יהודה אני אני אֶטְרֹף ואלך אשא ואין מציל (הוש' ה יד).  —  ובלי הדמיון לאריה וכדומה:  כי הוא טָרַף וירפאנו יך ויחבשנו (הוש' ו א).  בינו נא זאת שכחי אלוה פן אֶטְרֹף ואין מציל (תהל' נ כב).  טֹרֵף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ (איוב יח ד).  —  טָרַף אַפּוֹ1, כעס וקצף קצף גדול:  אפו טָרַף2 וישטמני חרק עלי בשניו (איוב יו ט).  על שלשה פשעי אדום ועל ארבעה לא אשיבנו על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו וַיִּטְרֹף2 לעד אפו ועברתו שמרה נצח (עמוס א יא).  —  ובתו"מ:  משרבו צרי עין וטורפי טרף רבו מאמצי הלב וקופצי ידים מלהלוות (סוט' מז:).  ארי דורס ואוכל זאב טורף ואוכל (מד"ר ויקר' כו).  ואין הארי טורף אלא א"כ נלחש לו מלמעלה (שם קהל', אם ישך הנחש).  —  ובמליצה:  לבת מלכים שסרחה על אביה והיו לה בנים וטרפה אותם עליו והלכה לה (שם שמות ל).  למלך שראה את אשתו מנשקת לסריס אמר לשושבינה מגרשה אני טורפה אני תלך בית אביה (שם במד' ב).  ונשמה שנתתי לך טהורה אם אתה מחזירה לי כדרך שאני נותנה לך מוטב ואם לאו הריני טורפה לפניך (שם ויקר' יח).  אם שותין (שרשי האילן) של חמשים אמה טורף אותן של שלשה טפחים (שם שמות ה).  — ואמר הפיטן:  חלפו עלי ביום זה חמש תלאות, טרפו חיתי וישימוני למשואות, יגעה נפשי יגוע והלאות (סליח' י"ז תמוז, וארץ שפל).  — *טָרַף את הבהמה, החליט שהיא *טְרֵפָה:  ובאת לפני רבי מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות והפכה רבי ומצא עליה קורט דם וטרפה (חול' נא.).  צא טרוף (שם פה:).  — ב) *לקח דבר בחזקה על כרחו ושלא בטובתו של בעל הדבר, בפרט בשביל חוב, entreissen, in Besitz nehmen; saisir; to seize:  המשעבד שדה לחבירו והלך ומכרה שמא אין בעל חוב בא וטורף (ירוש' גיט' ד מה ד).  הרי שמכר שדה לחבירו והשביחה ובא בעל חוב וטרפה כשהוא גובה גובה את הקרן מנכסים משועבדין ואת השבח מנכסים בני חורין (ב"ב קנז:).  ומותר הממון אטרוף אותו ממחצית שאצל חמותך שלא מכרת אותה לה אלא משום הערמה (שו"ת הרי"ף צה).  ואם אתאחר מלפרוע לו סך זה הממון הרשיתי מעכשיו לטרוף לו כל מה שימצא אצלי בעולם ולהשתלם סך זה עד סוף פרוטה (שם רעח).  בעל חוב של מוכר שטרף השדה מיד בעל המצר הרי בעל המצר חוזר וטורף מן הלוקח שסלקו והלוקח חוזר ונוטל מן המוכר (רמב"ם שכנ' יג יא).  ואם אמרו לו אלו במאה דמי השדה שטרפת אינו יכול לחזור ולטרוף אותה פעם אחרת בשאר חובו (הוא, מלוה ולוה יח י).  איש פלוני בן פלוני זכה בדין לטרוף בדין בחוב שפלוני חייב לו וכו' והרשינוהו לטרוף מזה בכך וכך (שו"ע חו"מ, גביית מלוה צח).  —  ובכלל *גזל ושלל דבר מפלוני:  שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס לטורפה מחשבין לפי ממון (ב"ק קיו:).  — ובמליצה גם בדבר מפשט:  שנים שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין את חבירו ויצא טורפין לו תפלתו בפניו (ברכ' ה:).  — ובמשמ' מנע:  טורפין את האדם מחיי עולם הבא (אדר"נ נוסח' ב לד).

— נִפע', נִטְרַף, עת' יִטָּרֵף, — א) שטרפו אותו:  אם טרף יִטָּרֵף (השור) יבאהו עד (שמות כב יב).  על כן הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם נמר שקד על עריהם כל היצא מהנה יִטָּרֵף כי רבו פשעיהם (ירמ' ה ו).  — ובמשמ' *נהיה טְרֵפָה:  בשנטרפה ולבסוף עיברה (חול' נח.).  כגון שעיברה ולבסוף נטרפה (תמור' לא.).  — ואמר הפיטן:  חוק בשר הנטרף באחד משמנה עשרה אל תתאו למאכלו (אזהר' ר"י ברצלוני, איסרה).  — ב) *נלקח מפלוני על כרחו, בשביל חובו וכדומה:  א"ר יוסי הלקוחות עוררין שלא תיטרף מידן (ירוש' גיט' א מג ג).  ודע כי הפירות התלושין ומה שאכל הלוקח כבר אינן נטרפין ממנו אבל פירות המחוברים לקרקע אעפ"י שאינן צריכין לקרקע נטרפין ממנו כגון ענבים שהגיעו ליבצר (התרומות ג ג יב). — °הַנִּטְרַף, במשמ' האדם שטרפו ממנו:  ואחר כל זה אם רצה הנטרף מבי"ד שיכתבו לו שטר טרפה על הלוה שיחזיר לו מעותיו לכשתשיג ידו הרי זה כותבין לו (שם שם יג).  — ובהשאלה, *נִטְרְפָה דעתו של פלוני, נלקחה הדעת או נקרעה, נתבלבלה, verwirrt w.; se troubler (l'esprit); be confused:  החרשת והשוטה והסומא ושנטרפה דעתה אם יש להן פקחות מתקנות אותן והן אוכלות בתרומה (נדה ב א).  חבר שמת והניח מגורה מלאה פירות אפילו בו ביום הכניסן הרי אלו בחזקת מתוקנים ואיפשר שלא נטרפה דעתו שעה אחת וכו' שמת מתוך יישוב (ירוש' מעש' ג נ ג).  מעשה בר"א שהיה גוסס ערב שבת עם חשיכה ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ את תפיליו אמר לו בני הנחת מצות הנר שהיא שבות וחייבין עליה כרת ובאת לחלוץ תפילין שאינן אלא רשות ואינן אלא מצוה יצא לו והיה צועק ואמר אוי לי שנטרפה דעתו של אבא אמר לו דעתך היא שנטרפה דעתי היא לא נטרפה (שם שבת ב ה:).  מפני מה כותבין דברי המזכה מפני המחייב שמא תיטרף דעתו (שם סנה' ה כג.).  חולה שמת לו מת אין מודיעין אותו שמת שמא תטרף דעתו עליו (מו"ק כו:).  אמרו חכמים יתודה קודם שיאכל וישתה שמא תטרף דעתו בסעודה (יומ' פז:).  מסיעין את העדים ממקום למקום כדי שתיטרף דעתן ויחזרו בהן (סנה' לב:).  כל הנהרגים בבי"ד היו משקין אותו יין חי כדי שתטרף דעתו עליו (מד"ר במד' י).  מי שנטרפה דעתו של אביו או של אמו משתדל לנהוג עמהם כפי דעתם עד  שירוחם עליהן (רמב"ם ממר' ו י).  — ונִטְרַף הלֵב, כמו ונטרפה הדעת:  שתה כוס רביעית יצא כל דעתו נשתעממו כל הכליות ונטרף לבו והלשון נפסק מבקש לדבר ואינו יכול (מד"ר במד' י).  — *נִטְרְפָה השעה, עברה פתאם:  בואו נתקן שיהא צרות חולצות ולא מתייבמות ולא הספיקו לתקן את הדבר עד שנטרפה השעה (תוספתא יבמ' א ט).  בימי ר' הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות אמרו יבא רבי הושעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה (ירוש' דמאי ה כד ד).  מעשה בתלמיד וותיק למד עיבורו בג' שנים ומחצה לפני רבו ובא ועיבר את הגליל ולא הספיק לעבר את הדרום עד שנטרפה השעה (שם ערוב' ה כב ג).  ועל ר' יהודה בן בבא התקינו שיהו אומרים הוי עניו חסיד אלא שנטרפה השעה (שם סוט' ט כד:).  לא הספיקו לגמור את הדבר עד שנטרפה השעה (יבמ' טו.).

—  פֻע', טֹרַף, —  כמו נִטְרַף:  ויאמר (יעקב) כתנת בני (יוסף) חיה רעה אכלתהו טרף טֹרַף יוסף (בראש' לז לג).  ויצא האחד מאתי ואמר אך טרף טֹרָף ולא ראיתיו עד הנה (שם מד כח).  — ובמליצה °גם בידי אדם:  זרים עורכי חניתות, חגורי חרבות וקשתות, טֹרָפוּ במכמורי רשתות (יוצ' ז פסח, אילי הצדק).  טורפו עניי עם הארץ, יתר הגזם אכל הארבה במרץ (שחר' צו"ג, אבלה נפשי).  — ובהשאלה *מְטֹרָף, שטרפוהו, שנגזרה עליו גזרת מות:  אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף (ברכ' לד:).  — והלב מְטֹרָף, קרוע, מבֻלבל:  שתה ג' כוסות (של יין) יצאו שלשה חלקים מדעתו ולבו מטורף מיד הוא מתחיל לדבר שלא כהוגן (מד"ר במד' י).  — ואמר הפיטן:  זלעפה אחזה ציון והיכליה, חרדה רוחה נמוגו חיליה, טֹרַף לבה עת קרוא אליה, אסוף נתחיה אליה (סליח' י טבת, אז בבוא).  — °ונחטף בשביל חוב וכדומה:  עמד בעל הבת על דודה ואמר יש לי ירושה בחצר מחלק המטורף (תשו' הגא', גינזבורג 288).

—  הִפע', הִטְרִיף, —  א) המציא לו טֶרֶף:  ראש ועשר אל תתן לי הַטְרִיפֵנִי לחם חקי (משלי ל ח).  —   והשתמשו בו במשמ' זו בסהמ"א:  אני עובד הבורא היכול המכלכל האחד המטריף אשר אין כמוהו (חו"ה, הבטחון א).  יודה הבורא אשר הטריפו אחר יגיעתו ולא שם עמלו וטרחו לריק (שם ד).  כמלך שהוא מטריף חילו ועבדיו (שם).  כאשר ישים עבודת הארץ וזריעתה סיבה לטרפו ואם ירצה להטריפו ממנה יצמח הזרע ויפרה וירבה (שם).  אילו היה מה שאמרת אמת היה מטריפך בעירך כמו שהטריפך הנה ולא היית טורח לבוא אל ארץ רחוקה כזאת (שם א).  כי אתה מאמין בבורא העולם ומסדרו ומנהיגו ובמי שבראך והטריפך (כוזרי א יב).  ואל השלמות הזו נבחרו בני לוי להיותם נתונים לשם ולפיכך הטריף להם לחם חוקם בלא טורח רב (מלמד התלמיד', בהעלותך).  ענין הבטחון הש"י מטריף כל חוסיו ורחמיו על כל מעשיו (שבט מוסר לר"א מ).  —  ואמר הפיטן:  רובץ בהררי אלף הטריפו חקה, שת נחש בריח במצולה עמוקה (שבת ב אחה"פ, ארנן).  זריזים חשו להקדיש קרואיו, חסו במטריף כל ברואיו, טוב אין מחסור ליראיו (יוצ' שבה"ג, יוצאי חפזון).  —  ב) *נהיה טְרֵפָה:  עד עכשיו הן העגלות והפרות (שהשיאו את המשכן) קיימות ולא הוממו ולא הזקינו ולא הטריפו ולא נשברו (מד"ר במד' יב).  —  ג) °החליט (את הבע"ח) שהוא טְרֵפָה, ובכלל שזה דבר אסור:  מעשה היה שהיתה חלחולת נקובה וכו' ולא היו יריכות מעמידות אותה והטריפוה (מרדכי חול' תריז).  ובשומן הגרגרת מטריפין כל הסרוך אליה (שם, בסוף ההגהות).  ועתה נוהגין להטריף כל הסרכות (שם, לוח הדינ' קח).

—  הִתפ', °הִטָּרֵף, מִטָּרֶפֶת, —  כמו נטרפה דעתו:  כיון שרואה שנותר לבדו (בבית הכנסת) מטרפת דעתו ומתיירא מן המזיקין ועוקר לבו מן התפילה (תשו' הגא', גני', גינזבורג 91).

—  פִע', °טֵרֵף, מְטָרֵף, —  בהשאלה, טֵרֵף את הדעת, עשה שתִטּרף דעתו:  שמטרף (היין) דעת מי שישגה בו (רד"ק ירמ' לה ז).