* 1 , פ"י, — חָבַט והכה, schlagen, klopfen; frapper; cast, knock : טרף בקלפי והעלה שני גורלות יומ' ד א.  דרסה וטרפה בכותל או שריצצתה בהמה חול' ג ג.  מה עשה (משה) נטל שבעים ושנים פתקין וכתוב בהן זקן עוד שנים פתקין חלק וטרפן בקלפי אמר בואו וטלו פתקכם מד"ר במד' טו.  נטל פתקין כמנין כל הבכורות וכתב בהן בן לוי ועוד לקח פתקים אחרים במניינם וכתב בהן חמשה סלעים טרפן ונתנן בקלפי תנחומא במד' כה. — וטָרַף שני דברים זה בזה, ערב אותם יחד בתנועה חזקה, בחבוט וכדומה: אם לא טרף יין ושמן מערב שבת ינתן זה בעצמו וזה בעצמו שבת יט ב.  עושין אלונתיות לחולה בשבת אימתי בזמן שטרפה מערב שבת לא טרפה מערב שבת אסורה שאין טורפין בתחילה בשבת תוספתא שם יב-יג יב.  רשב"ג אומר טורף אדם חבית ביינה ושמריה ונותנת לתלויה בשבת שם טז-יז א.  מתיר היה ר' מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת ירוש' ברכ' א ג..  פעם אחת חש ר' מאיר במעיו ובקשנו לטרוף לו יין ושמן ולא הנחנו שבת קלד..  דברים שאין עושין למילה בשבת עושין לה ביום טוב שוחקין לה כמון וטורפין לה יין ושמן שם.  חרדל שלשו מע"ש למחר ממחו בין ביד בין בכלי ונותן לתוכו דבש ולא יטרוף אלא מערב שם קמ..  לטרוף ביצים מגולגלין בקערה רש"י שם קט..  אם תרצה לכתוב בזהב תטרוף לובן ביצה היטב ותתיך בו צמג הערבי וכו' מ' אלדבי, ש"א ד. — וצמר וכדומה: צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה וכו' וכן הפשתן והקונבוס שטרפן זה בזה כלא' ט א.  צמר הגמלים והרחלים אסור במה דברים אמורים בזמן שהביא פשתן וטרף עמהם וטרפן זה בזה אבל העושה חלוק שכולו צמר גמלים וכו' תוספתא שם ה יב.  צמר הבכור שטרפו בטל ברוב ירוש' כתוב' ו לא..  שפיר שטרפוהו במימיו נעשה כמת שנתבלבלה צורתו נדה כז:. — ובמליצה טָרַף אש ומים, ערבם זה בזה: (השמים הם) אש ומים מלמד שהביאן הקב"ה וטרפן זה בזה ועשה מהן רקיע חגי' יב.. — ופָעוּל * טָרוּף, טְרוּפָה: כדי לבשל בו ביצה קלה שבבצים טרופה ונתונה באילפס שבת ח ה.  ביצה טרופה שהיא נתונה ע"ג ירק של תרומה עדי' ב ד.  ירק של תרומה וביצה טרופה נתונה על גביו טבו"י ג ב.  ושלקות וכבשין שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ וטרית טרופה וציר וכו' ע"ז ב ו.  וכל המצטמק ויפה לו כגון כרוב ופול ובשר טרוף תוספתא שבת ג ד.  אין לוקחין מהם ביצים טרופות  בקערה חול' סד..  °וצמר ופשתים טרופים: הלבדים אסורין מפני שהן שועין והטווי על שני פנים או שטווין צמר ופשתים טרופין זה בזה או שטווין חוט צמר לבדו וחוט פשתן לבדו תשו' הגא', הרכבי מט. — וטָרַף ידו ורגלו בצונן, שפשף: מי שנפרקה ידו או רגלו לא יטרפם2 בצונן אבל רוחץ הוא כדרכו שבת כד ו.

— פִע', *טֵרֵף, — טֵרֵף בלולב, נענע אותו עד שחבטו העלים זה בזה: אמר ר"ע צופה הייתי ברבן גמליאל ורבי יהושע שכל העם היו מטרפין3 את לולביהן והם לא נענעו אלא באנא ה' סוכ' ג ט.

— פֻע', *טֹרַף, מְטֹרָף, מטורף, — מטֻלטל: הרשעים שבהם (שבמצריים) היו מטורפין כקש הבינונים כאבן הפקחים כעופרת מכי' בשלח ה.  שישראל בזמן הזה דוויים דחופים חסופים ומטורפין ויסורין באין עליהם יבמ' מז..  י"ט שנה היו חוזרין ומטורפין וי"ט שנה ישבו בקדש ברנע סעו"ר ח.  שנשמתן של צדיקים הן נתונות באוצר ונשמותיהן של רשעים מטורפות בארץ מד"ר קהל', מי יודע.  שנשמתו הולכת ומטורפת לשוט בעולם ואינה מוצאת מקום מנוח עד שישלימו ימי עונשה שבט מוס' לר"א יז. 

הָפע', *הוּטְרַף,— כמו מִטָּרֵף: ועל הספינה המוטרפת4 בים ועל היוצא לידון שהן בחזקת קיימין גיט' ג ד.

— הִתפ', *הִטָּרֵף, מִטָּרֵף, מִטָּרֶפֶת, — ספינה מִטָּרֶפֶת בים, שהגלים זורקים ומשליכים אותה הנה והנה: על אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה עכו"ם או נהר ועל הספינה המטרפת5 בים תענ' ג ז.  אמר ר"ע פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שמטרפת בים והייתי מצטער על ת"ח שבה יבמ' קכא..  מעשה בספינה אחת שפירשה בים הגדול אחזו נחשולה והיתה מיטרפת בים והיה בה נער אחד עברי פסיק' רבתי לב. —  ואמר המליץ: כאניה בלב ים מיטרפת והים י[זעף ויס]ער קטע מגני' ספר החכמ' לבן עירי. — ואדם מִטָּרֵף ממקום למקום: מלך בשר ודם משלח ספקלטור להרוג את האדם מהלך אחריו ימים הרבה וזה שנתחייב מיתה אוכל ושותה והספקלטור מהלך ומטרף אחריו ממקום למקום מד"ר במד' כ.  והיה הורגן (הורדוס את חכמי ישראל) מיום אל יום עד שהרגן כולם חוץ מבבא בן בוטא והיו מטרפין וגולין ממקום למקום סדר חכמ' וקורות העתים 169. — ובמליצה, נפשו מִטָּרֶפֶת: כל אחד ואחד מכיר את אמו והוא עולה ונוטל את דדו ונותנו בפיו שמא ימשוך לו חלב והוא אינו מושך ונפשו מטרפת והוא מת אל חיק אמו פסיק' רבתי כו. — והמחשבות: כי המות הממנו אכלנו בכל פה עד כי הידים רפות והרגלים בהרי נשף מתנגפות והעשתונות מטרפות והאזנים תצילנה עד נחרשו והעינים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו ספר המוסר לר"ז בן סעד' אלצ'אהרי מה. — °ומִתְטָרֵף, בתו כתובה: וכולן כשמתנבאים אבריהן מזדעזעין וכח הגוף כשל ועשתנותיהם מתטרפות ותשאר הדעת פנויה להבין מה שתראה רמב"ם יסוה"ת ז ב.