יַבְלִית
* 1, ש"נ, — עשב יגדל בפרט בארצות החמות, אצבעי העלים, Cynodon; dactylon: יבלית שטופלין בה את הפטסין כלים ג ו. הקנונים הגדולים שטיפלן ביבלית2 ובאדמה תוספתא כל' ב"ק ג ב.
1 אמר רה"ג: עשב ששמו יבלא בארמית ובטיית חייל ובלשון הקדש חצוב. ע"כ. וכבר הגיה עמנ' לֶו שצ"ל תייל, והוא אלת'יל الثيل, וכך תרגמו המלונים הסורים את השם הסורי יבלא באלת'יל. ונמצא השם יבלא גם בתלמוד: וחילפי דימא ויבלא גיט' סח:.
2 בכ"י אר"פ (צוק"מ) יבלות.