ש"נ, מ"ר יַבָּלוֹת, — צמח בשרי על הגוף, Auswuchs; excroissance: עורת או שבור או חרוץ או יַבֶּלֶת או גרב או ילפת (ויקר' כב כב).  — ובתו"מ: חותכין יבלת במקדש אבל לא במדינה (ערוב' י יג).  הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו אין דוחין את השבת (פסח' א ו).  היתה בה יבלת וחתכה ר' יהודה פוסל (פרה ב ב).  לחותך יבלת חברו ועתיד לחתכה (ירוש' כתוב' ג כז ג).  כהן שעלתה בו יבלת חבירו חותכה לו בשיניו (ערוב' קג:).  — ומ"ר: אף היבלות והדלדולין אינן מיטמאין משום מחיה (נגע' ו ז).   — ומיני יבלות בחכמ' הרפואה: פרק יז ביבלות המסמרות וכו' ויש מהם יבלות מין נקרא טרסכוס (קאנון ד ז ג יב).