, קל עב' יַד, מ"ר יַדּוּ, יַדֹּתִי1, עת' אָיֹד, תָּיֹד, תָּיֹדּוּ, צווי יֹד, יֹדּוּ, יֹדִּי, — יַד גורל, הטיל הגורל: ואת ארצי חלקו ואל עמי יַדּוּ2 גורל (יוא' ד ב=ג). ונכרים באו שערו ועל ירושלם יַדּוּ גורל (עובד' א יא). גם עלליה ירטש בראש כל חוצות ועל נכבדיה יַדּוּ גורל וכל גדוליה רתקו בזקים (נחו' ג י).
1 כך ר"י חיוג בפרוש וכן שאר הנטיות, ועי' הערה לקמן . —
2 אמר ר"י חיוג: פתחות היוד יוכיח כי הוא מעקר זה, ע"כ, וריב"ג בשרש ידה אמר: ואנכר אבו זכריא כונ ידו גורל מנ הד'א אלאצל לאנפתאח יא'ה ולאנה ע'יר מכשור עלי אלמעהוד מנ אנכשאר פא' כל פעל ת'קיל מנ הד'א אלמת'אל וג'עלה מנ ד'ואת אלמת'לינ מת'ל רכו דבריו משמן רבו משערות ראשי ולעמרי אנ אלקיאש משתצחב לקולא אלּא (אנ) מ' יצחק בן מ' שאול רחמה אללה כאנ יעתקדה מנ הד'א אלאצל וכאנ ענדה פעלא משתקבלא מחד'ופ יא' אלאשתקבאל קאל ואצלה יידו פחד'פ אליא' אשתח'פאפא והד'א אלקול ענדי ע'יר בעיד פיה בל יחשנה ענדי קולה וידו אבן בי אלד'י אצלה ויידו פערצ' לה מא ערצ' לקולה גער בים ויבשהו ולקולה וישרם למטה מערבה אללד'ינ אצלהמא וייבשהו ויישרם אלּא (אן) אבא זכריא למ יד'כר וידו אבן בי, ע"כ, ובעבר': ולא שם ר' יהודה ידו גורל מן השרש הזה בעבור פתח היוד שלו ושאיננה שבורה על המנהג הידוע מפא כל פועל כבד מן הדמיון הזה ושמהו מבעלי הכפל כמו רכו דבריו משמן רבו משערות ראשי ובחיי שההקשה מסייעה לדבריו אלא שמ' יצחק בן מר שאול נ"ע היה חושב אותו מן השרש הזה והיה אצלו פועל עתיד מחוסר יוד העתידות אמר ועקרו יידו וחסרה היוד להקל והמאמר הזה אצלי איננו רחוק ומיפהו בעיני אמרם וידו אבן בי שעקרו ויידו וקרה לו מה שקרה לאמרם גוער בים ויבשהו ולאמרם וישרם למטה מערבה שעקרם וייבשהו ויישרם אלא שר' יהודה [לא זכר] וידו אבן בי. ע"כ. רד"ק הביא שתי הדעות, ולא הכריע. ורוב החדשים הסכימו לדעת ר"י חיוג כי יַדּוּ גורל הוא מן הכפולים, ומפני שהוקשה להם הפתח שצריך לנקד יִדּוּ.