פ"י, יָדִיתִי, עת' אִידָה, צווי יְדוּ, —  כמו יָרָה, זָרַק, בפרט חֵץ:  ערכו על בבל סביב כל דרכי קשת יְדוּ אליה אל תחמלו אל חץ (ירמ' נ יד). — ובינ' *יֹדֶה, יֹדִים, יֹדֵי גּוֹרָל, במשמ' אַלָּמִים: אל תמנע מטובת יום ובהלקח אח אל תעבר הלא לאחר תעזב חילך ויגיעך ליודי גורל (ב"ס גני' יד יה).

— פִע', יִדָּה, צווי יַדּוּ, עת' יְיַדֶּה, יְיַדּוּ וַיְיַדּוּ, בנפילת היוד הראשנה וַיַּדּוּ, — א) יִדָּה אבן בפלוני:  צמתו בבור חיי וַיַּדּוּ אבן בי (איכ' ג נג). — ב) גדע וקטע:  אלה הקרנות אשר זרו את יהודה כפי איש לא נשא ראשו ויבאו אלה להחריד אתם לְיַדּוֹת1 את קרנות הגוים הנשאים קרן אל ארץ יהודה לזרותה (זכר' ב ד).