1, יַד, ש"נ, בכנ' יָדִי, יָדְךָ2, יָדֶךָ, יָדֵךְ, יָדוֹ, יָדָהּ, יָדֵנוּ, יֶדְכֶם, יָדָם, מ"ז יָדַיִם, יָדָיִם, יְדֵי, בִּידֵי, כִּידֵי, לִידֵי, מִידֵי, יָדַי, יָדָי, יָדֶיךָ, יָדַיִךְ, יָדָיו, יָדָו, יָדֶיָה, יָדֵינוּ, יְדֵיכֶם, יְדֵיהֶם, בִּידֵיהֵם, וִידֵיהֶם, וגם מ"ר יָדוֹת, יְדוֹת, — א) האבר הזוגי של האדם המחֻבר להכתפים שבקצהו הכף והאצבעות, ומשמש ללקיחת דבר ולעשות כל פעולה, Hand; main; hand: ויהי בלדתה ויתן (החלד) יָד ותקח המילדת ותקשר על יָדוֹ שני לאמר זה יצא ראשנה בראש' לח כח.  שן תחת שן יָד תחת יָד רגל תחת רגל שמות כא כד.  איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יָד ויקר' כא יט.  ודוד מנגן בְּיָד ש"א יט ט.  הנה כחמר בְּיַד היוצר כן אתם בְּיָדִי בית ישראל ירמ' יח ו.  וכסף אחר הורדנו בְיָדֵנוּ לשבר אכל בראש' מג כב.  שים נא יָדְךָ3 תחת ירכי שם כד ב.  הבא נא יָדְךָ בחיקך שמות ד ו.  קח מטך ונטה יָדְךָ על מימי מצרים שם ז יט.  וקשרתם לאות על יָדֶךָ והיו לטטפת בין עיניך דבר" ו ח.  הנה פתחתיך היום מן האזקים אשר על יָדֶךָ ירמ' מ ד.  והיה לאות על יָדְכָה ולטוטפת בין עיניך שמות יג יו.  וקח משענתי בְיָדְךָ ולך מ"ב ד כט.  ולקח הכהן הטנא מִיָּדֶךָ והניחו לפני מזבח יי' אלהיך דבר' כו ד.  לקחי נא לי פת לחם בְּיָדֵךְ מ"א יז יא.  הביאי הבריה החדר ואברה מִיָּדֵךְ ש"ב יג י.  וקשרתם אתם לאות על יֶדְכֶם והיו לטוטפת בין עיניכם דבר' יא יח.  נעליכם ברגליכם ומקלכם בְיֶדְכֶם ואכלתם אתו בחפזון שמות יב יא.  ואחרי כן יצא אחיו וְיָדוֹ אחזת בעקב עשו בראש' כה כו.  ויבא יָדוֹ בחיקו ויוצאה והנה ידו מצורעת כשלג שמות ד ו.  ויתמהמה ויחזיקו האנשים בְּיָדוֹ וּבְיַד אשתו וּבְיַד שתי בנתיו בחמלת יי' עליו ויצאהו בראש' יט יו.  ונתת כוס פרעה בְּיָדוֹ שם מ יג.  וישלך הלחי מִיָּדוֹ שופט' יה יז.  ותרד כדה על יָדָהּ ותשקהו בראש' כד יח.  ותשם יָדָהּ על ראשה ש"ב יג יט.  ויעזב בגדו בְּיָדָהּ וינס ויצא החוצה בראש' לט יב.  ויקח דוד מִיָּדָהּ את אשר הביאה לו ש"א כה לה.  ועל בהן יָדָם הימנית שמות כט כ.  ומשנה כסף לקחו בְיָדָם בראש' מג יה.  ויהי מספר המלקקים בְּיָדָם אל פיהם שלש מאות איש שופט' ז ו.  ויקח מִיָּדָם ויצר אתו בחרט שמות לב ד.  הקל קול יעקב וְהַיָּדַיִם ידי עשו בראש' כז כב.  הגלגלת והרגלים וכפות הַיָּדָיִם מ"ב ט לה.  מעט שנות מעט תנומות מעט חבק יָדַיִם לשכב משלי ו י.  אלהים מעשה יְדֵי אדם עץ ואבן דבר' ד כח.  וִידֵי משה כבדים שמות יז יב.  מעשה חרש וִידֵי צורף ירמ' י ט.  מלמד יָדַי למלחמה ש"ב כב לה.  ואתפש בשני הלחת ואשלכם מעל שתי יָדָי ואשברם רבר' ט יז.  וענו ואמרו יָדֵינוּ לא שפכה את הדם הזה שם כא ז.  עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בְּיָדֵנוּ ולא נפקד ממנו איש במד' לא מט.  יָדֶךָ לא אסרות ורגליך לא לנחשתים הגשו כנפול לפני בני עולה נפלת ש"ב ג לד.  שים נא בלואי החבות והמלחים תחת אצילות יָדֶיךָ מתחת לחבלים ירמ' לח יב.  ואתנה צמידים על יָדַיִךְ ורביד על גרונך יחזק' יו יא.  גם כי תרבו תפלה אינני שמע יְדֵיכֶם דמים מלאו ישע' א יה.  ולא הכירו כי היו יָדָיו כִּידֵי עשו אחיו שערת בראש' כז כג.  ויפזו זרעי יָדָיו מִידֵי אביר יעקב שם מט כד.  ויקצצו את בהנות יָדָיו ורגליו שופט' א ו.  וראש דגון ושתי כפות יָדָיו כרתות ש"א ה ד.  מדוע ראיתי כל גבר יָדָיו על חלציו כיולדה ירמ' ל ו.  וישא אהרן את יָדָו   אל העם ויברכם ויקר' ט כב.  וכל אשר יגע בו הזב וְיָדָיו לא שטף במים שם יה יא.  וישלך מידו את הלחת שמות לב יט.  ושני צמידים על יָדֶיהָ בראש' כד כב.  יָדֶיהָ שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך משלי לט יט.  ויצא ללכת לדרכו והנה האשה פילגשו נפלת פתח הבית וְיָדֶיהָ על הסף שופט' יט כז.  וכל אשה חכמת לב בְּיָדֶיהָ טוו שמות לה כה.  וסמך אהרן ובניו את יְדֵיהֶם על ראש הפר שם כט י.  ורחצו יְדֵיהֶם ורגליהם שם ל כא.  שבעים מלכים בהנות יְדֵיהֶם ורגליהם מקצצים היו מלקטים תחת שלחני שופט' א ז.  ויקצצו את יְדֵיהֶם ואת רגליהם ש"ב ד יב.  אף להם ולא יריחון יְדֵיהֶם ולא ימישון רגליהם ולא יהלכו תהל' קיה ו-ז.  בשרם וגבהם וִידֵיהֶם וכנפיהם יחזק' י יב.  ויתנו צמידים אל ידיהֶן שם כג מב.  כי נאפו ודם בִּידֵיהֶן שם לז. — ומצוי מאד בתו"מ: החנות פתוחה והחנוני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת אבות ג יו. היה קוצר מלא ידו תלש מלא קומצו הכהו קוץ ונפל מידו לארץ וכו' פאה ד י.  כפה עליו (על החמץ) כלי ולא מצאו אני אומר יד נטלתו ירוש' פסח' א כז ג.  רופא חבר שהיה מאכיל לחולה עם הארץ נותן לתוך ידו ואינו נותן לתוך פיו שם דמאי ג כג:. שהיתה ידה ארוכה והושיטה את ידה ונטלתו שם גיט' א מג:. — ויאמרו היתה יָדוֹ בפלוני, עשה לו רעה, נֶזֶק: הנה יַד יי' הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמרים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד שמות ט ג.  וגם יַד יי' היתה בם להמם מקרב המחנה עד תמם דבר' ב יה.  יַד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו וְיַד כל העם באחרנה שם יז ז.  בכל אשר יצאו יַד יי' היתה בם לרעה שופט' ב יה.  ותהי יַד יי' בעיר מהומה גדולה מאד ויך את אנשי העיר מקטן ועד גדול ש"א ה ט.  ויכנעו הפלשתים ולא יספו עוד לבוא בגבול ישראל ותהי יַד יי' בפלשתים כל ימי שמואל שם ז יג.  ואם לא תשמעו בקול יי' ומריתם את פי יי' והיתה יַד יי' בכם ובאבותיכם שם יב ה.  ויאמר שאול אתננה לו ותהי לו למוקש ותהי בו יַד פלשתים שם יח כא.  גם ביהודה היתה יַד האלהים לתת להם לב אחד לעשות מצות המלך והשרים דהי"ב ל יב.  ושאול אמר אל תהי יָדִי בו ותהי בו יַד פלשתים ש"א יח כא.  ונקמני יי' ממך וְיָדִי לא תהיה בך שם כד יב.  כי הרג תהרגנו יָדְךָ תהיה בו בראשונה להמיתו דבר' יג י.  ויאמר דוד אל יי' בראתו את המלאך המכה בעם ויאמר הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו תהי נא יָדְךָ בי ובבית אבי ש"ב כד יז. — והיתה יָדוֹ עם פלוני, עזר לו, תמך בו, היה בהסכמה אתו: כרתה בריתך אתי והנה יָדִי עמך להסב אליך את כל ישראל ש"ב ג יב.  סבו והמיתו כהני יי' כי גם יָדָם עם דוד וכי ידעו כי ברח הוא ולא גלו את אזנו ש"א כב יז.  ויאמר המלך הֲיַד יואב אתך בכל זאת ש"ב יד יט.  ויתן מנחם לפול אלף ככר כסף להיות יָדָיו אתו להחזיק הממלכה בידו מ"ב יה יט.  ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אם ברך תברכני והרבית את גבולי והיתה יָדְךָ עמי ועשית מרעה לבלתי עצבי דהי"א ד י. — שָׁלַח יָדוֹ, הושיט ופשט את ידו לעשות דבר: ועתה פן ישלח יָדוֹ ולקח גם מעץ החיים ואכל בראש' ג כב.  וישלח יָדוֹ ויקחה ויבא אתה אליו שם ח ט.  וישלח אברהם את יָדוֹ ויקח את המאכלת שם כב י.  וישלחו האנשים את יָדָם ויביאו את לוט אליהם הביתה שם יט י.  ויאמר יי' אל משה שלח יָדְךָ ואחז בזנבו וישלח יָדוֹ ויחזק בו שמות ד ד.  ואל אצילי בני ישראל לא שלח יָדוֹ שם כד יא.  וישלח דוד את יָדוֹ אל הכלי ויקח משם אבן ש"א יד מט.  והיה בקרב איש להשתחות לו ושלח את יָדוֹ והחזיק לו ונשק לו ש"ב יה ה.  וישלח ירבעם את יָדוֹ מעל המזבח לאמר תפשהו ותיבש ידו מ"א יג ד.  דודי שלח יָדוֹ מן החור ומעי המו עליו שה"ש ה ד. — ושָׁלַח יַד בפלוני, בכונה לעשות לו רעה, להזיקו: אל תשלח יָדְךָ אל הנער ואל תעש לו מאומה בראש' כב יב.  השליכו אתו אל הבור הזה אשר במדבר וְיָד אל תשלחו בו שם לז כב.  ולא אבו עבדי המלך לשלח את יָדָם לפגע בכהני יי' ש"א כב יז. ויאמר (דוד) לאנשיו חלילה לי מיי' אם אעשה את הדבר הזה לאדני למשיח יי' לשלח יָדִי בו שם כד ז.  הנה היום הזה ראו עיניך את אשר נתנך יי' היום בידי במערה ואמר להרגך ותחס עליך ואמר לא אשלח יָדִי באדני כי משיח יי' הוא שם י.  ויאמר דוד אל אבישי אל תדחיתהו כי מי שלח יָדוֹ במשיח יי' ונקה שם כו ט.  איך לא יראת לשלח יָדְךָ לשחת את משיח יי' ש"ב א יד. ולא אנכי שקל על כפי אלף כסף לא אשלח יָדִי אל בן המלך שם יח יב.  שלח יָדָיו בשלמיו חלל בריתו תהל' נה כא.  הנה כל אשר לו בידך רק אליו אל תשלח יָדֶךָ איוב א יב.  ואולם שלח נא יָדְךָ וגע בכל אשר לו שם יא.  ויבקשו לשלח יָד במלך אחשורש אסת' ב כא.  ויבז בעיניו לשלח יָד במרדכי לבדו שם ג ו.  אשר בקשו לשלח יָד במלך שם ו ב.  ואתו תלו עך העץ על אשר שלח יָדוֹ ביהודיים שם ח ז.  לשלח יָד במבקשי רעתם שם ט ב.  ואעידה בהם ואמרה אלהם מדוע אתם לנים נגד החומה אם תשנו יָד אשלח בכם נחמ' יג כא.— וגם בדברים לא בע"ח: ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח יָדוֹ במלאכת רעהו שמות כב ז, נגע בו, מעל בו והאבידו.  בחלמיש שלח יָדוֹ הפך משרש הרים איוב כח ט.  וישלח יָדוֹ בארצות וארץ מצרים לא תהיה לפליטה דני' יא מב. — ומשלֹח יָדוֹ של פלוני, פלוני שלח ידו בדבר: ועפו בכתף פלשתים ימה יחדו יבזו את בני קדם אדום ומואב משלוח יָדָם ובני עמון משמעתם ישע' יא יד. — ובתו"מ: החושב לשלח יד בפקדון וכו' אינו חייב עד שישלח בו יד  ב"מ ג יב. — וכן * פָּשַׁט ידו בפלוני: שפשטו ידיהן בגירים ארורי' ירוש' סנה' ו כג ד.  אבותיהם של אלו פשטו ידיהם בגרים מד"ר במד' ח.  לך התבונן במלכים הראשונים שעברו על שפשטו ידיהם בישראל מה עלתה בהם כמו פרעה וסנחריב שם אסת', אם על המלך טוב.  קשה לפני הקב"ה לפשוט ידו באדם זה אלא מתרה אותו ומלקה ביתו תנחומא תזריע יג. — מצאה יָדוֹ לְדָבָר, השיגה יָדוֹ, הגיעה יָדוֹ, יכול לעשות הדבר: ואם לא מצאה יָדוֹ די השיב לו ויקר' כה כח.  ועשית לו כאשר תמצא יָדֶךָ שופט' ט לג.  עשה לך אשר תמצא יָדֶךָ כי האלהים עמך ש"א י ז.  כאשר מצאה ידי לממלכת האליל ופסיליהם וכו' כן אעשה לירושלם ולעצביה ישע' י-יא.  ותמצא כקן יָדִי לחיל העמים שם יד.  אם אשמח כי רב חילי וכי כביר מצאה יָדִי איוב לא כה.  תמצא יָדְךָ לכל איביך תהל' כא ט.  כל אשר תמצא  יָדְךָ לעשות בכחך עשה קהל' ט י.  וןאיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה יָדוֹ ומצא כדי גאלתו ויקר' כה כו.  ואם לא תשיג יָדוֹ לשני תרים שם ה יא.  ואם דל הוא ואין יָדוֹ משגת שם יד כא.  על פי אשר תשיג יַד הנדר יעריכנו הכהן שם כז ח.  ואיפה לאיל יעשה מנחה ולכבשים כאשר תשיג יָדוֹ יחזק' מו ז. — ואמר בן סירא: תן לאל כמתנתו לך בטוב עין ובהשגת יד ב"ס גני' לב יב. — והִגִּיעָה ידו במשמ' זו: ואם לא תגיע ידו די שה והביא את אשמו אשר חטא שני תרים ויקר' ה ז. — * והגיעה ידו במשמ' הפשוטה: חור שבין יהודי לארמאי בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו פסח' ח:.  ולהפך, קָצְרָה יַד פלוני, לא יכול לעשות הדבר: הצאן והבקר ישחט להם (להעם) ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם ויאמר יי' אל משה הֲיד יי' תקצר עתה תראה היקרך דברי אם לא במד' יא כב-כג.  מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה הקצור קצרה יָדִי מפדות ואם אין בי כח להציל ישע' נ ב.  וישביהן קצרי יַד חתו ובשו שם לז כז. — יָד חֲזָקָה, כח גדול, קשה: עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי בְיָד חזקה ישלחם וּבְיָד חזקה יגרשם מארצו שמות ו א. כי בְיָד חזקה הוצאך יי' ממצרים שם יג ט.  ויצא אדום לקראתו בעם כבד וּבְיָד חזקה במד' כ כ.  חי אני נאם אדני יי' אם לא בְּיָד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם יחזק' כ לג. — וחָזְקָה ידו של פלוני עליו, חש כחו וגבורתו של פלוני, פלוני הכריחו לעשות דבר: ורוח נשאתני ותקחני ואלך מר בחמת רוחי וְיַד יי' עלי חזקה יחזק' ג יד.  * יָדוֹ תַּקִּיפָה על פלוני, יש לו עליו שלטון: אמר רב לא שנו (שהאשה שנחבשה בידי עכו"ם ע"י ממון שמותרת לבעלה) אלא שיד ישראל תקיפה על עכו"ם אבל יד עכו"ם תקיפה על עצמן אפילו ע"י ממון אסורה כתוב' כו:. — ולהפך, רָפוּ יָדָיו, נלקח כחו לעשות דבר: וישמע בן שאול כי מת אבנר בחברון וירפו יָדָיו וכל ישראל נבהלו ש"ב ד א.  שמענו את שמעו רפו יָדֵינוּ צרה החזקתנו חיל כיולדה ירמ' ו כד.  שמע מלך בבל את שמעם ורפו יָדָיו צרה החזיקתהו שם נ מג.  שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל יָדַיִם וכהתה כל רוח יחזק' כא יב.  על כן כל יָדַיִם תרפינה וכל לבב אנוש ימס ישע' יג ז.  ביום ההוא יאמר לירושלם אל תיראי ציון אל ירפו יָדָיִךְ צפנ' ג יו.  כי כלם מיראים אותנו לאמר ירפו יְדֵיהֵם מן המלאכה נחמ' ו ט. — יָדַיִם רָפוֹת, העדר כח: חזקו יָדַיִם רפות וברכים כשלות אמצו ישע' לה ג.  הנה יסרת רבים וְיָדַיִם רפות תחזק איוב ד ג.— ואמר בן סירא: כי עבדה קשה ובושת אשה מכלכלת את בעלה, רפיון ידים וכשלון ברבים אשר לא תאשר את בעלה ב"ס גני' כה כב-כג. במקור בבן סירא: ..אשה לא תאשר...הערת פב"י. — וְאָזְלַת יד: כי ידין יי' עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יָד ואפס עצור ועזוב דבר' לב לו. — ואמר המליץ: שרי זמן נבהלו על מות גבירם אשר משחו למלך ואזלת יד גאונינו, בושש בחיר אל ולזמן יאמרו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו ר"י חריזי, תחכמ' ג. — * נתרשלו יָדָיו: לבני אדם שיוצאים למלחמה בשעה שהם יוצאים הם שמחים וכל זמן שהם מתיגעים ידיהם מתרשלות ספרי במד' פב.  לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו פעם שתים ושלשה כשסרח רביעית נתרשלו ידי אוהבו של מלך מד"ר במד' יח.  לצייר שהוא צר איקונין של מלך בא לגמור את הפרצוף אמרו מת המלך ועמד מלך אחר כיון ששמע הצייר כך נתרשלו ידיו התחיל לומר מה אעשה באלו הסמנין אשר בידי תנחומא נשא ו.  במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו (של משה) רש"י במד' טז ד. — משך יָדוֹ את פלוני: משך יָדוֹ את לצצים הוש' ז ה, מָשַׁךְ . — * ומָשַׁךְ ידו מן דבר, התרחק ממנו, עזב אותו, לא עשה אותו: משמת שמעון הצדיק ניטלה ברכה משתי הלחם ומלחם הפנים והיה נופל לכל אחד ואחד מהן עד כאפון הצנועים היו מושכין את ידיהן והגרגרנים היו פושטין את ידיהן ירוש' יומ' ו מג ג.  אם שלנו הוא הפסח הזה ידיך משוכות משלך ונמנית על שלנו ואם שלך הוא הפסח הזה ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלך פסח' צח:.  למלך שעשה סעודה וזימן האורחים ונפל השרץ לתוך התמחוי שאילו משך המלך את ידו היו הכל מושכין את ידיהם פשט המלך את ידו ופשטו הכל את ידיהם מד"ר שה"ש, באתי לגני. — השיב יָדוֹ מעשות דבר, נמנע מעשות הדבר: חשב יי' להשחית חומת בת ציון נטה קו לא השיב יָדוֹ מבלע איכ' ב ח.— והשיב יָדוֹ מפלוני, נמנע מהרע לו: לחמו לרעב נתן וערום כסה בגד מעני השיב יָדוֹ נשך ותרבית לא לקח משפטי עשה יחזק' יח יו-יז. — * סִלֵּק יָדָיו מן פלוני, וידיו מסלקות מן הדבר: האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסֻלקות ממנה לא אמר כלום ב"ב מט..  — יָד רָמָה, עשה הדבר בְיָד רָמָה, בגלוי, בלי מורא ופחד: ובני ישראל יצאים בְּיָד רמה שמות יד ח.  ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים במד' לג ג.  והנפש אשר תעשה (החטא) בְּיָד רמה מן האזרח ומן הגר את יי' הוא מגדף ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה שם יה ל.  רָמָה יָדוֹ של פלוני, חזק, גבר: פן יאמרו יָדֵנוּ רמה ולא יי' פעל כל זאת דבר' לב כז.  יי' רמה יָדְךָ בל יחזיון ישע' כו יא . — וְרָמָה יָדוֹ על פלוני, גבר עליו: תרם יָדְךָ על צריך וכל איביך יכרתו מיכ' ה ח. — והרים יַד בפלוני, בפרט במלך וכדומה, פשע בו, מרד בו: וירבעם בן נבט אפרתי וכו' וירם יָד במלך וזה הדבר אשר הרים יָד במלך מ"א יא כו-כז. — יַד לְפֶה, קריאה וצווי לשתוק: אם נבלת בהתנשא ואם זמות יָד לפה משלי ל לב. — שָׂם יַד על פה: פנו אלי והשמו ושימו יַד על פה איוב כא ה.  הן קלתי מה אשיבך יָדִי שמתי למו פי שם מ ד. — ונשקה יָדוֹ לפיו, במשמ' זו: ויפת בסתר לבי ותשק יָדִי לפי שם לא כז. — ואמר בן סירא: אם יש אתך ענה רעך ואם אין ידך על פיך ב"ס גני' ה יב. — יָדָיו על ראשׁוֹ, לאות אבל וצער, לאות יאוש: גם מאת זה תצאי וְיָדַיִךְ על ראשך ירמ' ב לז.  ותקח תמר אפר על ראשה וכתנת הפסים אשר עליה קרעה ותשם יָדָהּ על ראשה ותלך הלוך וזעקה ש"ב יג יט. — ובתו"מ: מוכיח בדבר בלוט שלא ישב בסדום אלא מפני ממונו אף הוא יצא וידיו על ראשו ירוש' סנה' י כט ד. — קבץ עַל יָד, מעט מעט: הון מהבל ימעט וקבץ על יָד ירבה משלי יג יא. — וכפול בתו"מ, על יד על יד: רועה שעשה תשובה אין מחייבין אותו למכור כולן כאחת אלא מוכר והולך על יד על יד נפלו לו חזירים וכלבים בירושה אין מחייבין אותו למכור כולן כאחת אלא מוכר והולך על יד על יד תוספתא ב"ק ח יה.  נתפזרו לו פירות בחצר מלקט על יד על יד ואוכל שבת קמג:.  יניח הסלע בחנות כלומר יתן אותו אל בעל החנות ויוציא אותו על יד על יד עד שישלים הסלע פי' המשנ' לרמב"ם, מע"ש ב ט. — יָד לְיָד, כך או כך, באיזה אופן שיהיה: יד ליד לא ינקה רע וזרע צדיקים נמלט משלי יא כא.  תועבת יי' כל גבה לב יָד לְיָד לא ינקה שם יו ה. — * לקח דבר מִיַּד לְיַד, במשמ' בלי אמצעי ומתוֵך ביניהם: למלך שקדש מטרונה בב' מרגליות מיד ליד וחזר ושלח לה עוד שמונה ע"י שלוחו וכו' אמר המלך אי שמים ב' מרגליות נתתי לה מידי לידה וכו' שאותן שתי מרגליות שנתתי לה מיד ליד אבדה אותן מד"ר שמות מב.  ראובן טען על שמעון שלקח ממנו רבית מיד ליד ושמעון השיב שקבלו מיד כותי שו"ת הרא"ש קח ט. — מִלֵּא את ידו  של פלוני, נתן לו הכהונה וכדומה: ומשחת אותם (את אהרן ובניו) ומלאת את יָדָם וקדשת אותם וכהנו לי שמות כח מא.  ומלאת יַד אהרן וְיַד בניו והקרבת את הפר וכו' שם כט ט-י.  כי שבעת ימים ימלא את יֶדְכֶם ויקר' ח לג.  והאיש מיכה לו בית אלהים ויעש אפוד ותרפים וימלא את יַד אחד מבניו ויהי לו לכהן שופט' יז ה.  וישב (ירבעם) ויעש מקצות העם כהני במות החפץ ימלא את יָדוֹ ויהי כהני במות מ"א יג לג. —  ואמר בן סירא בפרק הכהונה: וימלא משה את ידו (של אהרן) וימשחהו בשמן הקדש ותהי לו ברית עולם ולזרעו כימי שמים לשרת ולכהן ולברך את עמו בשמו ב"ס גני' מה יה. — * יָדָיו יָפוֹת, מהיר וזריז באכילה: בני חבורה שהיו ידיו של אחד מהן יפות רשאין לומר לו טול חלקך ואכול לעצמך ירוש' פסח' ח לו.. — * יָדָיו חֲמוּמוֹת, חָמַם. — ובמשמ' מיוח' יַד יי' בענין רוח הקדש שישרה על הנביא וכדומה: כי כה אמר יי' אלי בחזקת הַיָּד ויסרני מלכת בדרך העם הזה ישע' ח יא.  היה היה דבר יי' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר ותהי עליו שם יַד יי' יחזק' א ג .  ותהי עלי שם יַד יי' ויאמר אלי קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך שם ג כב.  היתה עלי יַד יי' ויוציאני ברוח יי' שם לז א. — ובהרחבה, יַד משמשת במשמ' שלטון ורשות4, נתן בְּיַד פלוני, בשלטונו ורשותו: ויתן בְּיַד עבדיו עדר עדר לבדו בראש' לב יז.  ויעזב (פוטיפר) כל אשר לו בְּיַד יוסף שם לט ו.  ויתן שר בית הסהר בְּיַד יוסף את כל האסירים אשר בבית הסהר שם כב.  ויצברו בר תחת יַד פרעה אכל בערים ושמרו שם מא לה.  והבאתי עליכם חרב וכו' ונתתם בְּיַד אויב ויקר' כו כה.  לתת אתנו בְּיַד האמרי להשמידנו דבר' א כז .  ושלחו זקני עירו (של הרוצח) ולקחו אתו משם ונתנו אתו בְּיַד גאל הדם ומת שם יט יב.  ויתן יי' גם אותה (את העיר לבנה) בְּיַד ישראל יהוש' י ל.  ויתנם יי' בְּיַד ישראל ויכום שם יא ח .  ויחר אף יי' בישראל ויתנם בְּיַד שוסים וישסו אותם שופט' ב יד.  וינח יי' את הגוים האלה לבלתי הורישם מהר ולא נתנם בְּיַד יהושע שם כג.  לא תנתן ירושלם בְּיַד מלך אשור ישע' לז י.  ונתתיך בְּיַד מבקשי נפשך וּבְיַד אשר אתה יגור מפניהם ירמ' כב כה.  ארץ נתנה בְּיַד רשע איוב ט כד.  ויחר אף יי' בישראל וימכרם בְּיַד כושן רשעתים שופט' ג ח.  כי בְּיַד אשה ימכר יי' את סיסרא שם ד ט.  ושאול חשב להפיל את דוד בְּיַד פלשתים ש"א יח כה.  ויאמר דוד היסגרו בעלי קעילה אתי ואת אנשי בְּיַד שאול שם כג יב.  רד ולנו הסגירו בְּיַד המלך שם כ.  ולא הסגרתני בְּיַד אויב תהל' לא ט.  וסכרתי את מצרים בְּיַד אדנים קשה ישע' יט ד.  עתה אספה יום אחד בְּיַד שאול ש"א כז א.  ולא המציתך בְיַד דוד ש"ב ג ח.  והממלכה נכונה בְּיַד שלמה מ"א ב מו.  אתם עזבתם אתי ואף אני עזבתי אתכם בְּיַד שישק דהי"ב יב ה.  ותעזבם בְּיַד איביהם וירדו בהם נחמ' ט כח.  הנה שפחתך בְּיָדֵךְ עשי לה הטוב בעיניך בראש' יו ו.  קצפתי על עמי חללתי נחלתי ואתנם בְּיָדֵךְ ישע' מז ו.  כי אתן בְּיֶדְכֶם את ישבי הארץ שמות כג לא.  ונתן את מואב בְּיֶדְכֶם  מ"ב ג יח.  ואני הנני בְיֶדְכֶם עשו לי כטוב וכישר בעיניכם ירמ' כו יד.  ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בְּיָדוֹ בראש' לט ד.  ולא יסגרו את הרצח בְּיָדוֹ כי בבלי דעת הכה את רעהו יהוש' כ ה.  הנה נתתי את הארץ בְּיָדוֹ שופט' א ב.  את כל איביהם נתן יי' בְּיָדָם יהוש' כא מב.  פן יתנו אתי בְּיָדָם והתעללו בי ירמ' לח יט.  נתנני אדני בִּידֵי לא אוכל קום איכה ב יד. —  ודבר לא בע"ח: מות וחיים בְּיַד לשון משלי יח כא.  כי הסתרת פניך ממנו ותמוגנו בְּיַד עונינו ישע' סד ו. — ובתו"מ: לא יאמר כן לבנו ולבתו הקטנים לעבדו ולשפחתו הכנענים מפני שידן כידו מע"ש ד ד.  ולא (יזכה) ע"י עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו ערוב' ז ו.  אמר המקום למשה ידידי טובעים בים והים סוגר ושונא רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה אמר לפניו רבש"ע ומה בידי לעשות מכי' בשלח ב ה.  שהיה פרנס ויד הפרנס כיד העני ירוש' מע"ש ה נו ג.  יד אשה כיד בעלה ]][[מקור: נדר' פח:.  אמר אביי נשואה ידו כידה כתוב' פג..  הואיל ובידו להפקירן שבת קלא:.  לקח פרקמטיא שלו ועשאה אבנים טובות ומרגליות יצא לדרך ותפשוהו לסטים אמרו לו מה בידך אמר להם כלי זכוכית מד"ר שמות ל.  בשר ודם אומר דבר ואינו עושה למה שאין ספיקה בידו לעשות פסיק' רבתי, פרה.  תפישתי כתפישתו כי ידי כידו בכל עסק השותפות טוחו"מ עב לג, בשם הרא"ש. — מִיַּד פלוני, מרשותו, משלטונו וכחו: הצילני נא מִיַּד אחי מִיַּד עשו בראש' לב יב.  ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מִיַּד בני חמור אבי שכם שם לג יט.  ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מִיַּד האמרי בחרבי ובקשתי שם מח כב.  איש מצרי הצילנו מִיַּד הרעים שמות ב יט.  וארד להצילו מִיַּד מצרים שם ג ח.  או קנה מִיַּד עמיתך ויקר' כה יד.  ויקם יי' שפטים ויושיעם מִיַּד שסיהם שופט' ב יו.  קרע אקרע את הממלכה מעליך וכו' מִיַּד בנך אקרענה מ"א יא יא-יב.  הנני קרע את הממלכה מִיַּד שלמה שם לא.  והצילו גזול מִיַּד עושק ירמ' כא יב.  ומלטוני מִיַּד צר וּמִיַּד עריצים תפדוני איוב ו כג.  אנכי אחטנה מִיָּדִי תבקשנה בראש' לא לט. כי הצילו את שמרון מִיָּדִי מ"ב יח לד.  ואיש לא יצילנה מִיָּדִי הוש' ב יב .  לא לקח מִיָּדֵנוּ עלה ומנחה שופט' יג כג. ואין מִיָּדְךָ מציל איוב י ז.  ויקרע יי' את הממלכה מִיָּדֶךָ ש"א כח יז.  והצלתי את עמי מִיֶּדְכֶן יחזק' יג כא.  ואתה לא תמלט מִיָּדוֹ כי תפש תתפש ירמ' לד ג .  הנני אל הרעים ודרשתי את צאני מִיָּדָם יחזק' לד י. — ובתו"מ: זכות הוא לעבד שיצא מיד רבו לחירות קדוש' כג.. — ועם הפעלים שָׁפַט, רָב: ארוצה נא ואבשרה את המלך כי שפטו יי' מִיַּד אויביו ש"ב יח יט.  והיה יי' לדין ושפט ביני ובינך וירא וירב את ריבי וישפטני מִיָּדֶךָ ש"א כד טז.  ברוך יי' אשר רב את ריב חרפתי מִיַּד נבל שם כה לט. —  ובמשמ' זו אֹמרים גם מִיַּד בהמה וחיה: יי' אשר הצילני מִיַּד הארי וּמִיַּד הדב הוא יצילני מיד הפלשתי הזה ש"א יז לז.  הצילה מחרב נפשי מִיַּד כלב יחידתי תהל' כב כא. — וגם מִיַּד לא בע"ח: מִיַּד שאול אפדם ממות אגאלם הוש' יג יד.  לא יצילו את נפשם מִיַּד להבה ישע' מז יד.  אך אלהים יפדה נפשי מִיַּד שאול תהל' מט יז.  וכצפור מִיַּד יקוש משלי ו ה.  ברעב פדך ממות ובמלחמה מִידֵי חרב איוב ה כ.  שמרני מִידֵי פח יקשו לי תהל' קמא ט. — ובתו"מ: והבא להציל מיד הדליקה מיד הגיים מיד המפולת ירוש' ר"ה ב נז ג.  — תחת יָדוֹ, התענה, נכנע תחת ידו, תחת שלטונו: שובי אל גברתך והתעני תחת יָדֶיהָ בראש' יו ט.  וילחצום אויביהם ויכנעו תחת יָדָם תהל' קו מב. — מת תחת יָדוֹ של פלוני, בעוד שהוא עוסק בו: וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט ומת תחת יָדוֹ נקם ינקם שמות כא כ. — וגם °בין יְדֵי פלוני במשמ' אצלו: היה עבד לאישים בין ידיהם5, ואז תיקר וגם תכבד בפיהם רה"ג, שירי מוסר השכל.  הנני אדוני המלך בין ידיך בן המלך והנזיר יח.  ומקום הבשת בהמרות המטיב לך בטובתו על פניו ובין ידיו בהוכיחו אותך בעדיו הטובים והרעים חו"ה, עבוד' ה' י.  הדורות חולפים ואוהביו ומיודעיו מתפרדים מעליו מבין שתי ידיו כד הקמח לר' בחיי הדיין.  * ומתחת יָדוֹ: אמר משה רבש"ע אחר כל ניסים שעשית להם אני מת מתחת ידיהם מד"ר במד' יט. — °הוא תחת יָדוֹ, הוא נכנע לו: שכל עכו"ם שלא קבל מצות שנצטוו בני נח הורגין אותו אם ישנו תחת ידינו רמב"ם מלכ' ח ט. — * ותחת ידו, מתחת ידו, אצלו, ברשותו: הנחבל כיצד היו מעידין אותו שנכנס תחת ידו שלם ויצא חבול שנוע' ז ג.  לא ישמש חבר במשתה עם הארץ ולא בסעודת ע"ה אלא א"כ היה הכל מתוקן ומעושר מתחת ידו ירוש' דמאי ב כב ד.. — * ויָצָא מִתַּחַת יָדָיו במשמ' זו: שטר היוצא מתחת ידי המלוה בכתב ידו פסול ירוש' שבוע' ז לח..   סמפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיו אין עליו עדים ויוצא מתחת ידי שליש או שיוצא לאחר חיתום שטרות כשר ב"מ כא..  אחד מן האחין שהשטר חוב יוצא מתחת ידו עליו להביא ראיה ב"ב קעג.. — * ולקח את שלו מתחת ידיו של פלוני, נענש: לבן מלך שהיה ישן על גבי עריסה והיתה מניקתו תוהא ובוהא למה שהיתה יודעת שהיא עתידה ליטול את שלה מתחת ידיו כך צפתה הארץ שהיא עתידה ליטול את שלה מתחת ידיו של אדם שנאמר ארורה האדמה בעבורך מד"ר בראש' ב.  כל מי שהוא בא להזדווג לישראל (לעשות להם רעה) סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהם שם מא.  כל מי שפשטו בו חכמים יד אעפ"י שחזרו וקבלוהו סופו ליטול שלו מתחת ידיהם שם במד' יד.  כך אמר משה בשביל שאמרתי להן שמעו נא המורים נטלתי שלי מתחת ידיהן ועכשיו אני בא להוכיחן שם דבר' א.  והיו ישראל אומרים להם (לאנשי מדין) לא דייכם שנטלנו שלנו מתחת ידיכם שם שה"ש, אל תראוני. — בְּיַד פלוני, במשמ' שפלוני הוא כמו השליח להדבר: וישלח יהודה את גדי העזים בְּיַד רעהו העדלמי לקחת הערבון מיד האשה בראש' לח כ.  ויאמר (משה) בי אדני שלח נא בְּיַד תשלח שמות ד יג.  להביא לכל המלאכה אשר צוה יי' לעשות בְּיַד משה שם לה כט.  ויעש אהרן ובניו את כל הדברים אשר צוה יי' בְּיַד משה ויקר' ח לו. כל החקים אשר דבר יי' אליהם בְּיַד משה שם י יא.  ושלח (את השעיר) בְּיַד איש עתי המדברה שם יו כא.  אלה החקים והמשפטים והתורת אשר נתן יי' בינו ובין בני ישראל בהר סיני בְּיַד משה שם כו מו. אשר דברתי אליכם בְּיַד משה יהוש' כ ב.  וישלחו בני ישראל בְּיָדוֹ מנחה לעגלון מלך מואב שופט' ג יה.  וישלח בכל גבול ישראל בְּיַד המלאכים לאמר ש"א יא ז.  ויקח ישי חמור לחם ונאד יין וגדי עזים אחד וישלח בְּיַד דוד בנו אל שאול שם טז כ במקור נדפס בטעות  יז . הערת פב"י. ואלהים סר מעלי ולא ענני עוד גם בְּיַד הנבאים גם בחלמות שם כח יה.  כי יי' אמר אל דוד לאמר בְּיַד דוד עבדי הושיע את עמי ישראל מיד פלשתים ש"ב ג יח.  ויכתב דוד ספר אל יואב וישלח בְּיַד אוריה שם יא יד.  וישלח בְּיַד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה שם יב כה.  ושלחתם בְּיָדָּם אלי כל דבר אשר תשמעו שם יה לו.  למען הקים את דברו אשר דבר יי' בְּיַד אחיה השילני אל ירבעם בן נבט מ"א יב י"ה.  וגם בְּיַד יהוא בן חנני הנביא דבר יי' היה אל בעשא ואל ביתו שם יו ז. דבר יי' הוא אשר דבר בְּיַד עבדו אליהו התשבי מ"ב ט לו.  ויי' עשה את אשר דבר בְּיַד עבדו אליהו שם י י.  בעת ההיא דבר יי' בְּיַד ישעיהו בן אמוץ ישע' כ ב.  בְּיַד עבדיך חרפת אדני שם לז כד.  ושלחתם אל מלך אדום וכו' ואל מלך צידון בְּיַד מלאכים הבאים ירושלם ירמ' כז ג.  היה דבר יי' בְּיַד חגי הנביא אל זרבבל בן שאלתיאל חגי א א.  ללכת בתורתיו אשר נתן לפנינו בְּיַד עבדיו הנביאים דני' ט י. — ובתו"מ: השואל את הפרה ושלחה לו ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו או ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו של שואל ומתה פטור אמר לו השואל שלחה לי ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך או שאמר לו המשאיל הריני משלחה לך ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך ואמר לו השואל שלח ב"מ ח ג. —  * וגם בדבר לא בע"ח: אילולי שאתה מחזיק בי כבר הייתי שטוף ביד השיבולת ומת פסיק' רבתי לא. — ובזמן מאֹחר השתמשו במשמ' זו בדבור עַל-יְדֵי: להלל את יי' עַל-יְדֵי דויד מלך ישראל עזר' ג י.  להעלות עלות יי' ככתוב בתורת משה בשמחה ובשיר עַל-יְדֵי דויד דהי"ב כג יח. — וגם לדברים לא בע"ח כשהם האמצעים שמשתמשים בהם לעשות הדבר: החל שיר יי' והחצצרות וְעַל-יְדֵי כלי דויד מלך ישראל דהי"ב כט כז. — ומצוי מאד שמוש זה בתו"מ ובסהמ"א: המשרה את אשתו על ידי שליש לא יפחות לה משני קבין חטין כתוב' ה ח.  רשב"י אומר ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין ברכ' ה..  שמא זיכה לו על ידי אחר גיט מ:.  זה תשמישו על ידי חמין וזה תשמישו על ידי צונן פסח' ל:.  וחזר ושלח לה עוד שמונה (מרגליות) על ידי שלוחו וכו' אמר המלך אי שמים ב' מרגליות נתתי לה מידי לידה ושלחתי לה על ידך שמנה מד"ר שמות מב.  אם טהורה את שתי ואל תמנעי כדי שתהא נקיה לבעלך על ידי אלו המים שם במד' ט. — ועַל יָדְךָ, בסבתך: מפני שאבדתי על ידך ד' מאות זוז שבת לא.. — * עַל יְדֵי שֶׁ, במשמ' בסבת הדבר: יעקב על ידי שנטל ארבעה נשים לאה ורחל זלפה ובלהה הוא אומר בני אביך מד"ר בראש' סו.  הרשעים על ידי שתחלתן שלוה וסופן יסורין פותחין בברכה וכו' אבל הצדיקים על ידי שתחלתן ייסורין וסופן שלווה הם פותחין בקללה שם.  אמר איוב על ידי שהיו דלתי פתוחות לרווחה היו הכל קוצרין יבשות ואני קוצר מלילות שם.  לפי שדרכו של נשיא להיות כל חפציו משל ציבור וזה על ידי שלא  נהנה משל ציבור כלום לפיכך הוא אומר אל תזוז אלמנתי מתוך ביתי שם ק.  על ידי שגדרו ישראל במצרים את עצמן מן הערוה נגאלו שם ויקר' לב. — נתן עַל-יַד פלוני, נתן לפלוני, שפלוני ישמור על הדבר, וכדומה: תנה אתו (את בנימין) על-יָדִי ואני אשיבנו אליך בראש' מב לז.  והפקיד (רחבעם את המגנים) על-יַד שרי הרצים מ"א יד כז.  האיש אשר ימלט מן האנשים אשר אני מביא על-יְדֵיכֶם נפשו תחת נפשו מ"ב י כד.  ונתנו את הכסף המתכן על-יַד 6  עשי המלאכה שם יב יב.  ויוציאם כורש מלך פרס (את כלי המקדש) על-יַד מתרדת הגזבר עזר' א ח.  ויקבצו את כל נערה בתולה טובת מראה אל שושן הבירה אל בית הנשים אל-יַד הגא סריס המלך אסת' ב ג. — ואִנָּה לְיָדוֹ, אִנָה לו, הזמין לו: ואשר לא צדה והאלהים אנה לְיָדוֹ ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה שמות כא יג. — וגם לא בע"ח: תן את בניהם לרעב והגרם על-יְדֵי חרב ירמ' יח כא.  ותגר את בני ישראל על-יְדֵי חרב יחזק' לה ה.  נשמטו בִידֵי סלע שפטיהם תהל' קמא ו. — * בא לִידֵי דבר, והביאו לידי דבר: הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה אבות ג א.  שלא השם המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומין מכות א ב.  האורז והדוחן והפרגין והקטניות והשומשמין שאין באין לידי חמץ ומצה אלא לידי סרחון מכי' בא ח.  פעמים שהכתמים מביאין את האשה לידי זיבה תוספתא נדה ג ה.  אם היה אבר מן החי אפילו משל חולה אסור שלא יבוא לידי תקלה ירוש' דמאי ג כג:.  שאין לך בא לידי מצה וחמץ אלא חמשת המינין בלבד שם חלה א נז..  אם בא לידי חולי או נכנס לידי זקנה או למידה של יסורין ואינו יכול לעשות מלאכה הרי הוא מת ברעב שם קדוש' ד סו ד.  דברים הבאים לידי חמוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה פסח' לה..  או קוברתו או מביאתו לידי עניות שם מט..  שמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה שם קח..  אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה כתוב' מו..  באומר הנאה המביאה לידי מאכלך עלי נדר' לג..  שכל מי שאינו נוהג ברבו כל המדות האלו נקרא רשע לפני המקום ותלמודו משתכח ושנותיו מתקצרות ולסוף הוא בא לידי עניות מד"ר במד' טו. — * יָצָא יְדֵי פלוני, עשה מה שהוא חיב לעשות ביחס לפלוני, שפלוני לא יחשדהו בדבר: לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום שקל' ג ב. — וִידֵי שמים, מה שחיב לעשות להשמים, לאלהים: ויאמרו לו צא ידי שמים ירוש' כתוב' ג כח.. — יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, עשה מה שהיה חיב לעשות: עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלין ממנה חייבת בחלה וכו' ויוצא בה אדם ידי חובתו בפסח חלה א ח.  הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו סוכ' ב א.  חרש  שוטה וקטן אין מוציאין את הרבים ידי חובתן זה הכלל כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן ר"ה ג ח.  האומר הרי עלי במחבת והביא במרחשת וכו' מה שהביא הביא וידי חובתו לא יצא מנח' יב ב.  אפילו אם אתה עושה להם (להפועלים) כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהן ב"מ ז א.  נשים ועבדים ןקטנים אין מוציאין את הרבים ידי חובתן תוספתא בר' ה יה.  הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו א"כ למה קורין אותה בבית הכנסת אמר ר' יוסי אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל  לצאת ידי חובתו אלא לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה ירוש' שם א ב..  א"ל אבהו בני אם מפסיק את כדי לקרות את כולה לא יצאת ידי חובתך שם ב ד:.  כל מצות שאדם פטור אדם מוציא את הרבים ידי חובתן חוץ מברכת המזון שם ג ו:. וכל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלם לא יצא ידי חובתו בבלי שם מט..  יכול יוצא אדם ידי חובתו במעשר שני בירושלם פסח' לו..  כל מי שאינו מזכיר בברכת המזון על הארץ ועל המזון ארץ חמדה וברית ותורה וחיים לא יצא ידי חובתו מד"ר במד' כג. —   ויצא יְדֵי קרעו, עשה החובה שחיב לקרוע: מאן דאמר יצא ידי קירעו שהרי על חי קרע ירוש' מו"ק ג פג ג.  מת לו מת וכסבור במקור הסרוק נדפס בטעות וקסבר. הערת פב"י. אביו הוא וקרע ואחר כך נמצא בנו יצא ידי  קריעה נדר' פז.. — ידי חרות, ידי יין, עשה חובתו להראות עצמו בן חורים, עשה את חובתו לשתות יין: שתאן (את ארבע הכוסות) חי יצא אמר רבא ידי יין יצא ידי ארבע כוסות לא יצא פסח' קח:. — וִידֵי שבועה: אתה מערים על השבועה אם כן לא יצאת ידי שבועה מד"ר ויקר' ט. — יצא יְדֵי שניהם, עשה רצון שניהם: שני בני אדם באים לפניך בדין איש יהודי ואיש צר ואויב יכול אתה לצאת ידי שניהם אלא שאתה מרומם לזה וצולב לזה מד"ר אסת', והשתיה כדת . — ויצא יָדָיו מפלוני במשמ' זו: למלך שעשה סעודה שבעה ימים וזימן כל בני אדם שבמדינה בשבעת ימי המשתה כיון שעברו שבעת ימי המשתה אמר לאוהבו כבר יצאנו ידינו מכל בני המדינה נגלגל אני ואתה במה שתמצא ליטרא בשר או של דג או של ירק מד"ר במד' כא. — * ועָלָה יְדֵי דבר, כמו יצא: המטביל כלים בשבת בין בשוגג בין במזיד עלו ידי טבילה תוספתא תרומ' ד א. — * יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה, הוא צדק לו הכח והרשות, יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה, הוא לא צדק, הכח והזכות לזולתו: כל שהכסף בידו ידו על העליונה ב"מ ד ב.  מי שנוטל עליו ידו על העליונה רצה אומר לו תן לי מעותי או תן לי מה שאוניתני שם ד.  כל שהפירות בידו ידו על העליונה שבוע' ז ו.  השוכר את האומנין וחזרו בהן ידן על התחתונה אם בע"ה חזר בו ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה ב"מ ו ב. — וידו לעליונה, לתחתונה: אין לך יורד ברשות וידו לעליונה אצל ראובן ירוש' גיט' ה מו ד.  יד השטרות לעליונה שם ב"ב ט יז..  אין לך יורד ברשות וידו לתחתונה אצל שמעון שם גיט' ה מו ד.  יד בעל השטר לתחתונה שם ב"ב ט יז.. — * מִיַּד, עשה דבר פלוני, מִיַּד עשה הדבר במהרה, באתו הרגע, sofort; tout de suite, immédiatment; at once, -diately : אין נותנין קמח לתוך החרוסת או לתוך החרדל ואם נתן יאכל מיד ור' מאיר אוסר פסח' ב ח. סכין שנמצא בארבעה עשר שוחט בה מיד בשלשה עשר שונה ומטביל וכו' חל ארבע עשר להיות בשבת שוחט בה מיד בחמשה עשר שוחט בה מיד שקל' ח ג.  פרוכת שנטמאת בולד הטומאה מטבילין אותה בפנים ומכניסין אותה מיד שם ד.  עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם אבל נקבותיהם מותרות מיד יבמ' ח ג.  ר"י אומר אין מענין את דינו של זה אלא ממיתין אותו מיד וכותבים ושולחין שלוחין בכל המקומות סנה' יא ד.  שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה וכו' ומיחל ושותה מיד תוספתא דמאי ח ז.  הדבר דומה לעד שהיו נותנין בצד המשקוף כיון שיצא השמש ונכנס העד מיד זהו וסת שם ניד' ג ה.  אם יהיה השרץ בידו של אדם אפי' טובל במי שילוח או במי בראשית אין לו טהרה עולמית השליכו מידו מיד הוא טהור ירוש' פסח' ו לג..  מיד כל מי שהיה פסחו טלה היה תוחבה (את הסכין) בגיזתו שם.  אדם אחד יש שעלה מבבל והלל הבבלי שמו וכו' מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהן בבלי שם סו..  אמר שלמה עשרים וארבע רננות ולא נענה וכו' כיון שאמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה מו"ק ט..  אין אומרים נמתין עד שיבואו עדים אלא מתירין אותה מיד כתוב כג..  השוכר בית מן הנכרי ומן הכותי נותן מזוזה מיד מסכ' מזוזה ב.  לחלב שהיה נתון בקערה וכו' כיון שירדה לתוכו טיפה אחת של מסו מיד הוא קופא ועומד מד"ר בראש' ד.  אמר לו הקב"ה (לטיטוס) רשע חייך מבריה שהיא פחותה מכל הבריות שבראתי מששת ימי בראשית בה אני נפרע מאותו רשע מיד רמז הקב"ה לשר של ים ועמד מזעפו וכו' ונכנס יתוש בתוך חוטמו שם י.  כיון שראה משה כן לא ידע מה לעשות וכו' מיד קפץ הדיבור  על משה והורהו מה לעשות שם במד' ד.  אמר לו (הקב"ה למשה) אחוז בכסא כבושדי והחזר להם דבר מיד נתחזק והחזיר תשובה למלאכי השרת פסיק' רבתי כ. —  כְּיַד פלוני, לפי כחו ויכלתו, כְּיַד המלך, ככחו ונדיבותו של המלך:  והמלך שלמה נתן למלכת שבא את כל חפצה אשר שאלה מלבד אשר נתן לה כְּיַד המלך שלמה מ"א י יג.  ויין מלכות רב כְּיַד המלך אסת' א ז.  והנחה למדינות עשה ויתן משאת כְּיַד המלך שם ב יח. —  לְיַד פלוני, אצלו, על צדו:  ואני אצא ועמדתי לְיַד אבי בשדה אשר אתה שם ש"א יט ג.  ולא יהיה לוקח ירקות שדה ומוכר בשוק אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ידו שבי' ז ג. —  וגם על דברים לא בע"ח:  ויעמד המלך אל יַד השער וכל העם יצאו למאו ולאלפים ש"ב יח ד.  בראש מרמים עלי דרך בית נתיבות נצבה לְיַד שערים לפי קרת משלי ח ב-ג.  ומנו גאים פח לי וחבלים פרשו רשת לְיַד מעגל תהל' קמ ו. —  יש לאל יָדוֹ, עי' אֵל. —  אין יָדַיִם לדבר, אין בו ממש:  היאמר חמר ליצרו מה תעשה ופעלך אין יָדַיִם לו ישע' מה ט. —  לא היה לו יָדַיִם לעשות דבר, לא היה לו הכח, האפשרות:  ויפנו אנשי העי אחריהם ויראו והנה עלה עשן העיר השמימה ולא היה בהם יָדַיִם לנוס הנה והנה יהוש' ח כ. —  שָׂם יָדַיִם לפלוני, נתן לו הכח והאפשרות לעשות דבר:  וישמו לה (לעתליה) יָדַיִם ותבוא דרך מבוא הסוסים בית המלך מ"ב יא יו. —  ובחבור עם קצת פעלים לכַוָּנוֹת מתחלפות, נטה, הטה ידו על, בכונה לעשות דבר של כח וגבורה, בפרט להכותו:  נטה את יָדְךָ במטך על הנהרות וכו' ויט אהרן את יָדוֹ על  מימי מצרים ותעל הצפרדע שמות ח א-ב.  וידעו מצרים כי אני יי' בנטתי את יָדִי על מצרים שם ז ה.  על כן חרה אף יי' בעמו ויט יָדוֹ עליו ויכהו ישע' ה כה. —  יַד נטויה, מוכנה ומזֻמנה לעשות דבר, להכות:  בכל זאת לא שב אפו ועוד יָדוֹ נטויה ישע' ה כה. —  וזאת הַיָּד הנטויה ומי ישיבנה שם יד כו-כז, ועי' ערך נטה. —  נָשָׂא יָדוֹ, לשבועה: והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי—  את יָדִי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב שמות ו ח.  כי אשא אל שמים יָדִי ואמרתי חי אנכי לעלם דבר' לב מ.  ועי' נשא. —  ונשא ידו בפלוני, מרד בו:  איש מהר אפרים שבע בן בכרי שמו — נשא יָדוֹ במלך בדוד ש"ב כ כא. —  הניע יָדוֹ, בכונה של לעג וזלזול: זאת העיר העליזה היושבת לבטח האמרה בלבבה אני ואפסי עוד איך היתה לשמה מרבץ לחיה כל עובר עליה ישרק וניע יָדוֹ צפנ' ב יה. —  נֹפֵף יָדוֹ, בכונת מזמה של מלחמה וחרבן וכדומה:  עוד היום בנב לעמד ינפף יָדוֹ הר בית ציון גבעת ירושלם ישע' י לב. —  ואמר בן סירא:  וגם אן בעיניו ידמיע אויב אם מצא עת לא ישבע דם אם רע קראך וכו' ראש יניע והניף ידו ב"ס גני' יב יו-יח. —  *נפנף בידיו, עי' נפנף.  —  *נפח בידו, לאות בטול, שאין להדבר קיום, עי' נפח. — פָּרַשׂ יָדוֹ לגזול דבר:  יָדוֹ פרש מר על כל מחמדיה איכ' א י. —  פרשׂ ידיו בבקשה וכדומה:  פרשתי יָדַי כל היום אל עם   סורר ההלכים הדרך לא טוב ישע' סה ב. פרשתי יָדַי אליך נפשי בארץ עיפה תהל' קמג ו. —  ופרש בידיו, מפני בכי ואבל:  פרשה ציון בְּיָדֶיהָ אין מנחם לה איכ' א יז. —  שָׂם יָדוֹ של פלוני בדבר, נתן לו שלטון וכח על הדבר:  מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו וכו' וכתותי מפניו צריו ומשנאיו אגוף וכו' ושמתי בים יָדוֹ ובנהרות ימינו תהל' פט כא-כו. —  ושָׁת יָדוֹ על פלוני, להכריחו לדבר מהדברים:  לא יש בינינו מוכיח ישת יָדוֹ אל שנינו איוב ט לג. —  הוֹדִיעוֹ את יָדוֹ, את כחו ויכלתו:  בפעם הזאת אודיעם את יָדִי ואת גבורתי ירמ' יו כא.  ונודעה יַד יי' את עבדיו וזעם את איביו ישע' סו יד. —  ארץ ממשלת יָדוֹ, שהוא מֹשֵׁל עליה:  וכל חילו וכל ממלכת ארץ ממשת יָדוֹ וכל העמים נלחמים על ירושלם ירמ' לד א. —  יָצְאָה יָדוֹ בפלוני, הכה אותו, העניש אותו וכדומה:  אל בנתי כי מר לי מאד מכם כי יצאה בי יַד יי' רות א יג. —  וכָבְדָה יָדוֹ על פלוני במשמ' זו:  כי היתה מהומת בכל העיר כבדה מאד יַד האלהים שם ש"א ה יא. ותכבד יָד יי' אל האשדודים וישמם ויך אתם בעפלים שם ו. —  ונחתה יָדוֹ על פלוני:  כי חציך נחתו בי ותנחת עלי יָדֶךָ תהל' לה ג. — הִרְפָּה יָדוֹ ממנו, חדל מהענישו:  ויאמר (אלהים) למלאך המשחית בעם רב עתה הרף יָדֶךָ ש"ב כד יו. —  אֶבֶן יַד, אבן קטנה שאֹחזים אותה ביד:  ואם באבן יָד אשר ימות בה הכהו וימת רצח הוא במד' לה יז.  ובערו והשיקו בנשק מגן וצנה בקשת ובחצים ובמקל יָד וברמח יחזק' לט ט.  השוחט במגל יד וכו' חוץ ממגל קציר חול' א ב. —  באפס יָד, בלי כחף פתאם:  ועל שר שרים יעמד ובאפס יָד ישבר דני' ח כה. —  מָצָא חַיַּת יָדוֹ, מצא מחיתו:  ברב דרכך יגעת לא אמרת נואש חית1 יָדֵךְ2 מצאת על כן לא חלית ישע' נז י. — רְחַב יָדַיִם, רָחָב, גם בדברים לא בע"ח, ארץ רחבת יָדַיִם:  וישבו בארץ יסחרו אתה והארץ הנה רחבת יָדַיִם לפניהם בראש' לד כא.  כבאכם תבאו אל עם בטח והארץ רחבת יָדַיִם כי נתנה אלהים בידכם שופט' יח י.  תנוף יצנפך צנפה כדיר אל ארץ רחבת יָדַיִם שמה תמות ישע' כב יח. וימצאו מרעה שמן וטוב והארץ רחבת יָדַיִם ושקטת ושלוה דהי"א ד מ.  מקום נהרים יארים רחבי יָדָיִם בל תלך בו אני שיט ישע' לג כא.  זה הים גדול ורחב יָדַיִם שם רמש ואין מספר תהל' קד כה. —  * יָד רְחָָבָה, נדיבה, ויָד מעוטה, כילי:  עני וידו רחבה קורא אני עליו איש כמתנת ידו עשיר וידו מעוטה קורא אני עליו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך ירוש' חגי' א עו ג.  והיה שם אדם אחד והיה נקרא אבא יודן והיה למוד ליתן לרבותינו ביד רחבה מד"ר דבר' ד. —  °רְחַב הַיָּד, נדיב:  שאל מאל אשר ידו ידי רחבי יד וקצרי יד ממלאה ר"ש הנגיד ב נב. —  קָפַץ את יָדוֹ מפלוני, נמנע מתת דבר לפלוני העני:  לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את יָדְךָ מאחיך האביון דבר' יה ז. —  ואמר המליץ:  כשיקצוף האל על הקהלה יתן העשר לנבלים ולקופצי ידים, וכשיאהב אותם יתן העשר לנדיבים ולטובים אשר בהם ר"י חריזי, תחכמ' מד, ועי' ערך קפץ. —  וכן °קְבִיצַת הַיָּד, עי' ערך קביצה. —  וכמו"כ °יָדוֹ סגורה:  ועשיתי לאיש אשר ידו סגורה, ועם נדבתו אצורה, ידך לכל שואל סגורה, בתולה ואיש לא ידעה ר"י חריזי, תחכמ' נ.  כי הוא גבה עינים, קצר אפים, טמא שפתים, סגור ידים, נעקש דרכים שם מו. —  °עַנְוַת יַד, נדיבות:  וזאת הענוה לא תהיה שלמה עד שתדבק בה ענות היד והיא הנדיבות מאזני צדק, אלגזלי 146. —  מָצָא את יָדָיו, הצליח ויכול לעמוד ולהתקים ולעשות דבר:  אשתוללו אבירי לב נמו שנתם ולא מצאו כל אנשי חיל יְדֵיהֶם תהל' עו ו. —  והצליח להבין את הסבר, לברר את הסבר, וכדומה:  אמר ר' יהודה בר"ש היאך ימצא הדורש ידיו בין פקודיו לפקודיהם אם פקודיו למה פקודיהם מד"ר במד' ז. —  °ומצא ידיו ורגליו:  היאך נמצא ידינו ורגלינו על כל תנאי בני אדם זה עם זה החינוך, מצוה שמג.  ולא מצינו ידינו ורגלינו בהבנתו פתחי חכמ' לרמח"ל ב. —  גמול יָדוֹ, גמול מעשיו:  מפרי איש ישבע טוב וגמול יְדֵי אדם ישוב לו משלי יב יד. —  סמך יָדוֹ, תמך בְּיָדוֹ, עי' סמך, תמך. —  *יָדוֹ שֹׁלֶטֶת במקום פלוני, הוא יכול לגעת בידו במקום פלוני:  היה האחד מכיר מקצת אבניו נוטלן ועולות לו מן החשבון א"ר הושעיה זאת אומרת ששולטת היד מצד אחד ירוש' ב"מ י יב ג.  אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו ב"ב יא.. —  *יָדָיו מונחות לו בין עיניו, אינו עושה בהן שום דבר:  אמרו לו לר' יהודה אלמלי ידיה מונחות בעיניה כל בין השמשות יפה אתה אומר נדה סח:. —  °יש יָד פלוני בדבר, יש לו חלק בו:  כל סחורה שיש יד עובד כוכבים באמצע וכו' רגמ"ה בכור' יג.. —  ובמשמ' °הוא מתערב בדבר, עודק בו, נהוג בדבור. —  *לאחר ידו, עשה דבר לאחר ידו, עי' אַחֵר. —  *בית יד, עי' בַּיִת. —  °יש לפלוני יָד ארוכה, הוא גֹּנֵב, נהוג בדבור. —  °מלאכת יד, ברפואה, נתוח שעושה הרופא לרפא אבר לקוי:  רפוא כל פצע וחבורה ומכה טריה בד' פעולותיה הידועות במלאכת היד אמרות טהור', חקו"ד ה ח. —  °יַד אחת, עשו יד אחת, הסכימו ביניהם בהסכמה להיות בדעה אחת בדבר, נהוג בדבור. —  תשומת יד, עי' תשומת. —  כתב-יד, עי' כתב. —  ומשל, °שתי יָדוֹת רוחצות זא"ז:  להטיב זה את זה כשתי ידות רוחצות זו את זו וכזאת אהבה טובה יקרא לה ר"י מודינא, צמח צדיק ד. —  ב)  בהשאלה, כל דבר בולט או משמש לאחיזה קצת דומה ליד, ומ"ר יָדוֹת:  יְדוֹתָיו:  שתי יָדוֹת לקרש האחד שמות כו יז.  שני אדנים תחת הקרש האחד לשתי יְדֹתָיו שם יט. —  ואמר המשורר במליצה:  ועטה הזמן בגדי חרדות, וקשרי בין לשירם העמידו ובלבבם אדנים לו וידות, והם היו בעם האל יחידים וכן היו מליצותם יחידות ר"י חריזי, תחכמ' יח. —  ויָדות של כסא, כעין משענות משני עברי הכסא:  שש מעלות לכסה וראש עגול לכסה מאחריו וְיָדֹת מזה ומזה אל מקום השבת ושנים אריות עמדים אצל הַיָּדוֹת מ"א י יט. —  ובאופן, כמו סרן:  וארבעת האופנים למתחת למסגרות וִידות1 האופנים במכונה וכו' ומעשה האופנים כמעשה אופן המרכבה יְדוֹתָם וגביהם וחשקיהם וחשריהם הכל מוצק מ"א ז לב-לג. —  והשתמשו הסופרים במשמ' זו:  ולזה היו ידים לאופנים כמו ידות לקרשים אשר עליו מתגלגל האופן בעת ההליכה רשב"צ דורן, מג"א, חלק שוסינו ג. —  ואמר המליץ:  על כן יאמרו המושלים אופנים יסובבו עלי ידותם, וחכמה ואולת בבני אדם לאומותם אסף ב, ד ט. —  והמשורר אמר:  עגלה עמוסה טבעה ברפש עד ידות אופניה ותקצר נפש בעל העגלה כי האסון קרהו במקום עקבות אדם לא נודעו יל"ג, משלים ג יה. —  ובמכונה:  ובראש המכונה חצי האמה קומה עגל סביב ועל ראש המכנה יְדֹתֶיהָ2 ומסגרתיה ממנה ויפתח על הלחת יְדֹתֶיהָ ועל ומסגרתיה כרובים ארית ותמרת מ"א ז לה-לו.  ומצוי בתו"מ במשמ' זו, בפרט יד של כלי, הקת שאחזים בו, Griff; manche; handle:  מונבז המלך עשה כל ידות הכלים של יום הכפורים של זהב יומ' ג י.  בכל יום היתה ידה (של המחתה) קצרה והיום ארוכה שם ד ד.  יד הקורדום מאחריו שלש אצבעות כלים כט ד.  כל ידות הכלים שכניסן שלא כדרכן מקוא' י א.  ידה (של הרצועה) טפח ורחבה טפח מכות ג יג.  מקל שעשאו יד לקורדום שבת מח:.  אף הוא עשה כני כלים ואוגני כלים וידות כלים וידות סכינין של יוה"כ זהב יומ' לו:.  כל אותן ז' שנים מסיקין ידותיהן של חרבות וידותיהן של רמחים וידותיהן של סכינין מד"ר ויקר' יא. —  *ןיַד של פרי, העוקץ שלו: כל שהוא יד ולא שומר מיטמא ומטמא עוקצ' א א.  ידות האוכלין כאוכלין ירוש' גיט' ב יד:.  אין מכסין באוכלים וכו' ר' יהודה אומר כל שיש לו עוקץ או יד מותר מס' ס"ת ג יב. —  ובהשאלה יַד לקרבן, יַד לשבועה, יַד לנדרים, וכיוצא בזה, לא נדר מפורש ולא שבועה מפורשת, אלא רמז ודבור קרוב ללשון של נדר ושבועה:  שאני אוכל לך שאני טועם לך ר"א בשם ר' הושעיה תופשין אותו משום יד לקרבן וכו' אם אמר לא אוכל לך תופשין אותו משום יד לשבועה ירוש' נדר' א לו ד.  כל ידות נדרים כנדרים וכל כינויי נדרים כנדרים ואלו הן ידות האומר לחבירו במקור נשמטו המלים: מודרני ממך וכו' ואלו הן כנויין קונם קונח קונס בבלי שם ג..  לעשות כינויי נזירות כנזירות וידות נזירות כנזירות שם.  הרי זה עלי אסור מפני שהוא יד לקרבן שם ו..  יש יד לקידושין1 או לא שם:.  יש יד לפיאה2 או אין יד לפיאה וכו' מה קרבנות יש להן יד אף פיאה יש לה יד שם.  יש יד לצדקה3 או אין יד לצדקה שם ז..  יש יד לבית הכסא4 או לא שם. —  *ידים מוכיחות:  ידים שאין מוכיחות הויין ידים קדוש' ה:, גיט' פה:, נדר' ו:, נזיר ב:. — —  והשתמשו בדבור °ידים מוכיחות במשמ' ראיות ברורות:  ואין לך רישומו ניכר יותר מנדון זה מכמה אמתלאות ואומדנות ברורות וידים מוכיחות שגלוי וידוע לכל שממון זה לא נפרע טוחו"מ סה כא, בשם הרא"ש.  וכן בנדון זה יש כמה סברות וידים מוכיחות שם. —  ג) מצבת זכרון5, Denkmal; monument:  בא שאול הכרמלה והנה מציב לי יָד ש"א יה יב.  ואבשלם לקח ויצב לו בחיו את מצבת אשר בעמק המלך כי אמר אין לי בן בעבור הזכיר את שמי ויקרא למצבת על שמו ויקרא לה יַד אבשלום עד היום הזה ש"ב יח יח.  ונתתי להם בביתי ובחומתי יָד ושם טוב מבנים ומבנות ישע' נו ה.  —  ד) מקום, Ort; place:  וְיָד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ דבר' כג יג.  כאשר יחנו כן יסעו איש על יָדוֹ לדגליהם במד' ב יז.  ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך וכו' אהבת משכבם יָד]]1 חזית [[מקור: ישע' נז ח.  אליה יבאו רעים ועדריהם תקעו עליה אהלים סביב רעו איש את יָדוֹ ירמ' ו ג.  וְיָד ברא2 בראש דרך עיר ברא דרך תשים לבוא חרב יחזק' כא כד-כה. —  ועל-יד במשמ' בקרבת מקום:  מעקרון וימה כל אשר על-יַד אשדוד וחצריהן יהוש' יו מו.  מקצה תפונה אל-יַד דרך חתלן לבוא חמת חצר עינן גבול דמשק צפונה אל-יַד חמת יחזק' מח א.  םרשו רשת לְיַד מעגל מקשים שתו לי תהל' קמ ו.  בראש מרמים עלי דרך בית נתיבות נצבה לְיַד שערים לפי קרת משלי ח ב-ג. —  יַד הנהר וכדומה, שפת הנהר:  ותרד בת פרעה לרחץ על היאר ונערתיה הלכת על-יַד היאר שמות ב ה.  והכנעני יושב על הים ועל יַד הירדן במד' יג כט.  ]]על-יַד נהר פרת כשלו ונפלו [[מקור: ירמ' מו ו.  ואני הייתי על-יַד הנהר הגדול הוא חדקל דני' י ד. —  ה) יַד, מ"ר יָדוֹת, חלק, חלק של תבואה וכדומה:  והיה בתבואת ונתתם חמישית לפרעה וארבע הַיָּדֹת יהיה לכם לזרע השה ולאכלכם בראש' מז כד.  ושמרתם את משמרת הבית מסח ושתי הַיָּדוֹת בכם כל יצאי השבת ושמרו את משמרת בית יי' מ"ב יא ו-ז.  ושאר העם הפילו גורלות להביא אחד מן הכעשרה לשבת בירושלם עיר הקדש ותשע הַיָּדוֹת נחמ' יא א. —  ובתו"מ:  ר"ש אומר שתי ידות לככר משלש לקב ערוב' ח ב.  ויעש את הים מוצק עשר באמה וכו' אין תימר עגול נמצאת אומר מאה וששים ידות טהרה הוא מחזיק אין תימר מרובע נמצאת אומר מאה ועשרים ושתי ידות טהרה היה מחזיק ירוש' שם א יט..  הקיף לבו של ים וכו' צף שתי ידות מלמעלה אדר"נ נוסח' ב לח.  ובסהמ"א:  הוי מחשב מה שאתה מפסיד עכשיו כנגד שכר שאתה נוטל כנגדו אלף ידות לעולם הבא מחז' ויטרי תכה.  ונעשה לישראל חומה מזה ומזה ושתי הידות קפאו חזקוני, בשלח יד כא. —  כך וכך יָדוֹת, פי כך וכך:  ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש יָדוֹת בראש' מג לד.  ויען איש ישראל את איש יהודה ויאמר עשר יָדוֹת לי במלך ש"ב יט מד.  וכל דבר חכמת בינה אשר בקש מהם המלך וימצאם עשר יָדוֹת על כל החרטמטים האשפים אשר בכל מלכותו דני' א כ. —  ובסה"מ:  נמצא עפר יעקב הוא הטף המרובה על הגדולים כמה ידות ואם הגדולים חטאו הקטנים לא חטאו לכך אינו חפץ בקללתן חזקוני, בלק כג י. —  *וחלקי היום:  לא היו מהלכין כל היום אלא שתי ידות ביום תוספתא ביכור' ב ח. —  וחלקי החדש:  וכמה רובו של חודש ששה עשר יום ר' יהודה אומר שתי ידות בחודש וכמה שתי ידות בחודש עשרים יום ערוב' יג.. —  *וחלקי השעה:  כל הכוכבים והמזלות ושני המאורות נבראו בתחלת לילל רביעי ולא קדם זה לזה אלא שתי ידות שעות פדר"א ז.  וימי חדש הלבנה כ"ט ימים ומחצה ושתי ידות שעה וע"ג חלקים שם.  הרוצה לידע מקום הלבנה יחשוב שנות העולם ויעשה מהם חדשים ויתן לכל חדש כ"ט יום וחצי ושתי ידות שעה שהם תש"כ חלקים ראב"ע, שמות יב ב.  יש לך לסלק קרוב לאחת מהי"ג ידות משל ע"ג חלקים וישארו ע"ב חלקים שכן היום הולך ורבה ע לחבירו מתקופת טבת עד תקופת תמוז חזקוני, וישלח לב לב. —  ואמר הפיטן:  להודיע שאין משולים אלא יום אחד מיומו של יוצר הרים, חוץ משתי ידות שעה בשעורים, כשהחמה נוטה במערב שתי ידות שעה מכהה אורים, כן עד שלא יבא הערב יצמח אור לישרים יוצר ב ר"ה, אשר מי יעשה. —  ° יָדוֹת מיל:  וכל מעלה מהן ארץ ששה וששים מילין ושתי ידות מיל מכת' ר' חסדאי להכוזר. —  °יד יד, חלק חלק:  יטול החכם מכל בית יד יד מן קמח וילש ויאפהו הלכ' קצוב' לר"י גאון, הלכ' ערוב'. —  °וחלק מהחיל, מהצבא:  אבל אלעזר בנו הגבור ואתו יד רבה וחזקה מאד מבחורי העריצים לא בכה יוסיפון סה.  וישלח נירון את כסתיאו שר צבא רומא היושב בארם ויד רמה אתו מחיל הרומיים שם. —  *ידות דרכים, עי' יתדות דרכים —  °יַד של נְיָר, מספר קבוע של עלי ניר מסֻדרים ונמכרים יחד: ואת שמו הגיד לי וכי כתב לי ספר כ"ג ידות של נייר וקרא פלאות החכמה ועוד התחיל לכתב לו פירוש ארוך על כל תיבה ותיבה ועל עלה אחד של נייר מן הספר ההוא פי' שתי ידות של נייר שו"ת רשב"א תקמח. ונתחבר עליו ספר נקרא תשובת המינין מחזיק שלשים ידות ניר התאבקות ר"י עמדין.  וכתב וחבר שאלות ותשובות ארוכות ורחבות בעשרה ידות ניר או יותר הוא, מגי' ספר ד. —  °יַד השם, שֵׁם רפואה מן הרפואות:  וגם הרפואה הלקוחה (לחצץ הכליות והמקוה) בדם התיש הנקראת ידות °יד השם לרוממותה קאנון ג יח ב ז.

(הערה:  שמושי יד כל כך רבום ומתחלפי הגונים, שקשה לקבוע לכ"א מהם מקום בדיוק, וקצתם שיכים לשנים שלשה מדורים במדה אחת).

אגרוף. — אחז. — אומן יד, — אמן ידו, —אצבע, עי"ש.  — אצילי ידיו.  — ארבות ידיו.  — *בית יד.  — גב היד.  — זרוע.  — חטף. — °חכמת היד.  — חֹפן, מלא חפניו.  — ימין.  — יפה, *ידיו יפות.  — כף, כפים.  — §כפפה.  — *כרף ידיו.  — כתף.  — לקח.  — מחא כף.  — מִסָּה, מסת ידו.  — *משמש בידיו.  — משׁשׁ, חוש המשוש.  — ספק בידיו.  — פסת היד.  — קֹמֶץ.  — קנה.   — צִפֹּרֶן.  — שחי, *בית השחי.  — שׂמאל.