יְדִדוּת

ש"נ, —  מה שאהוב וחביב לאדם:  עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי נתתי את יְדִדוּת נפשי בכף איביה (ירמ' יב ז). — ןעי' יְדִידוּת.

חיפוש במילון: