1 עי' הערה לקמן.   —

2 בכתיב ידיתון כתיב, י אחרי ד, ידותון קרי, ובקצת ספרים גם הכתיב הוא ידותון.  והנה ידותון הוא שע"פ של אחד משלשה ראשי הלוים המשוררים של דוד: ויבדל דויד ושרי הצבא לעבדה לבני אסף והימן וידותון הנביאים בכנרות בנבלים ובמצלתים (דהי"א כה א),  והלוים המשררים לכלם לאסף להימן לידֻתון ולבניהם ולאחיהם מלבשים בוץ במצלתים ובנבלים וכנרות (דהי"ב ה יב).  ולכן סֹברים החדשים כי גם כאן בראש המזמור הכונה בהשם ידותון להמשורר ידותון ההוא, והוא גם כאן שע"פ.  והמלה על יתרה או אולי שאבית מן על ידי איתן.  אבל לפי הנוסחה המסורה על ידותון אין ספק כי הכונה בידותון היא שם לכלי שיר, ורגלים לדבר, כי הוא כלי נגינה שבדה והמציא ידותון ונקרא על שמו, וכן נראה כי גם הימן המציא כלי זמר אחד, או לפחות תקן ושכלל אחד מכלי השיר אשר היו מקודם, ונקרא הכלי הזה על שמו של הימן, ועי"ז יתפרש יפה הכתוב בדהי"א שהבאנו בפנים, ועי' הערה לקמן.  —

3 דעת רוב המפרשים היא כי הכונה כאן בהשם הימן וידותון היא להשם הפרטי של שני המשוררים.  אבל קשה, כי זה כפל דברים בלי שום צרך, ומלבד זה, השמות חצצרות ומצלתים הכתובים אחריהם מעידים על שלפניהם, כי גם השמות הימן וידותון הם שמות לכלי שיר, ולא שמות עצם המשוררים, והוא על פי ההשערה שבהערה הקודמת, שהיו אז בידי הלוים שני כלי זמר שהיו קרואים על שמות שני המשוררים האלה, אם מפני שהם בדאום מעקרם, או שתקנו בהם תקון חשוב.  וצריך איפוא להוסיף ב"המלּון" ערך הֵימָן, שם לכלי שיר.