*, ש"נ, — א) עי' יְדִדוּת. — ב) סגולת הידיד, רגשי הידיד: על כן בשכר זאת אל חי חלקינו צורינו צוה להציל ידידות שארינו משחת (ירוש' ברכ' ט יד.). — ומצוי מאד בסהמ"א ובדבור, ואמר המשורר: אשר העניקך בטוב אין ימינך לגמלה יכולה, תנה לו תמורת פעליו ידידות לבבך גמולה (ר"ש הנגיד, בן משלי א מו.  ושבתי מזרוע הידידות כקוצר שדפה רוח קציריו (רשב"ג, שורש עץ). — ואמר הפיטן: טווי יריעות רקמתך, ידידות שכן רקמתך, זאת קומתך (יוצ' ב פסח, אודך).