*, ש"נ, מ"ר יְדִיעוֹת, — שה"פ מן יָדַע: כשם שאם אכל חלב וחלב בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת כך על לא הודע שלהן אינו מביא אלא אשם אחד אם היתה ידיעה בינתים וכו' מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד (כרית' ד ב).  השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו לא שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו (הור' ב.).  — ומ"ר: ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע (שבוע' ב א).  — ובפרט בסגנון המחקרי, °הידיעה, במשמ' הסגולה שיש לו לאדם לדעת הענינים: והיה מבואר שידיעתנו באלו ההוים הבעלי נפש אשר בכאן היא יותר חזקה מהידיעה אשר לנו בגרמים השמימיים (רלב"ג, מלחמ' ה' ה ג א).  יש מן הקדמונים מי שהכחיש הידיעה ואמר שאי אפשר לאדם שישיג לידע דבר על אמתתו וכו' בעבור שכל ידיעה לא תגיע אלא מידיעה קודמת ואותה הידיעה הקודמת כבר היתה דרושה והגיעה ג"כ מידיעה קודמת לה וכן אותה הקודמת כבר היתה דרושה ולא תגיע אלא מידיעה קודמת לה וישתלשל הענין אל  בלתי תכלית ובבלתי תכלית לא תקיף בו ידיעה (העקרים א יו).  וידיעותינו בלות ומטולאות קצרו מהשיג איך ידיעותינו עם רחק היחש בינותינו מצדך ומצדנו (בחי"ע יג).  — ובזמן החדש השתמשו בשם זה במשמ' דבר ומעשה שמודיע אדם על כל מה שמתרחש בעולם.