, א) ש"ז, סמי' יְדִיד, בכנ' יְדִידִי, מ"ר יְדִידִים, יְדִידֶיךָ, — מי שאוהב לחברו, רוצה בטובו, יש לו נטיה אליו, Freund; ami; friend: לבנימן אמר יְדִיד יי' ישכן לבטח (דבר' לג יב).  אשירה נא לִידִידִי שירת דודי לכרמו כרם היה לִידִידִי בקרן בן שמן (ישע' ה א).  מה לִידִידִי בביתי (ירמ' יא יה).  כן יתן לִידִידוֹ1 שנא (תהל' קכז ב).  למען יחלצון יְדִידֶיךָ הושיעה ימינך ועננו (שםס ז).  — ובתו"מ: אמר המקום למשה ידידי טובעים בים והים סוגר ושונא רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה (מכי' שלח ב ה).  — ואמר הפיטן: ברעישה ובגעישה כבוד זכרו (המלאכים) יפארו, ועבדיו בני ידידיו למטה הם יספרו, בקול קדוש קדוש קדוש יי' צבאות יזמרו (שבת ב' אחה"פ, ידודון).  — *וכנוי לאברהם: אשר קידש ידיד מבטן וחוק בשאירו שם (ירוש' ברכ' ט יד.).  — *וכנוי לביהמ"ק: יבא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים (מנח' נג.).  ויבנה ידיד זה בית המקדש (שם:).  — ואמר הפיטן: ידיד אתוי עבר ידעך בעולם, יחום זקונם העלה לך לכליל, כשה תמים בוחר איש תם (מוס' יוה"כ, אמיץ כח).  — ב) ת"ז, לנק' יְדִידָה, מ"ר יְדִידִים, יְדִידוֹת, — חָבִיב, ראוי לאהבה, lieblich` aimable; lovely : מה=יְּדִידוֹת משכנותיך יי' צבאות: נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות יי' (תהל' פד ב=ג).  — ועי' אוֹהֵב, חָבֵר.— אוֹיֵב, שׂוֹנֵא.