יְנִיקָה
, ש"נ, מ"ר יְנִיקוֹת, — א) כמו יוֹנֶקֶת במשמ' ענף רך מהגזע: הנשר הגדול וכו' בא אל הלבנון ויקח את צמרת הארז את ראש יְנִיקוֹתָיו קטף (יחזק' יז ג=ד). — ב) °בלשון המקובלים קבלת שפע וכח: שכל שליטת ויניקת החצונים בנוק' הוא (ע"ח למסרח"ו, היכ' ז"א ה ו ב). לא יספיקו למנוע יניקת הקליפות ואחיזת החיצונים בגבורות התקיפין (עמה"מ, קרית ארבע קיד). יש ג"כ פסול וטמא שהן יניקת החיצונים דקליפת נגה (מאמק יקר', ברכ' חתנ' א).