יַלְדוּת

 , ש"נ, — השנים שהאדם הוא ילד, Kindheit; enfance; childhood: והסר כעס והעבר רעה מבשרך כי הַיַּלְדוּת והשחרות הבל (קהל' יא י).  שמח בחור בְּיַלְדוּתֶךָ ויטיבך לבך בימי בחורותיך (שם ט).  — ובתו"מ: ואומרים לה (להסוטה) בתי הרבה יין עושה הרבה ילדות עושה (סוט' א ד).  יש מהן שהיו אומרים אשריך ילדותי שלא ביישה את זקנותי אלו אנשי מעשה ויש מהן אומרים אשריך זקנותי שתכפר על ילדותי אילו בעלי תשובה (תוספתא סוכ' ד ב).  דברים שאדם עושה בילדותו משחירים פניו לעת זקנתו (שבת קנב.).  כששמעו חכמים בדבר אמרו מה בזקנותו כך בילדותו על אחת כמה וכמה (ערוב' כא:).  ופרקו נאה אמר אביי זה שלא יצא עליו שם רע בילדותו (תענ' יו:).  ר"ע אומר למד תורה בילדותו ילמוד תורה בזקנותו היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו (יבמ' סב:).  שכל אומנות שבעולם אין עומדת לו אלא בימי ילדותו אבל בימי זקנתו הרי הוא מוטל ברעב אבל תורה אינה עומדת כן עומד לו לאדם בעת ילדותו ונותנת לו אחרית ותקוה בעת זקנותו (קדוש' פב:).  על מה נטמאת (הסוטה) על עסקי שחוק וילדות (סוט' לב:).  רבי שנית לנו בילדותיך הכסף קונה את הזהב ותחזור ותשנה לנו בזקנותיך הזהב קונה את הכסף (ב"מ מד.).  שנית לנו בילדותיך עכו"ם מבטל ע"א שלו ושל ישראל (ע"ז נב:).  אמר רבי חנינא חמין ושמן שסכתני אמי בילדותי הן עמדו לי בעת זקנותי (חול' כד:).  אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו (סוכ' נג.).  אם זקנים הן חביבין הם אם נערים הם נטפלה להן ילדות (מד"ר ויקר' יא).  — ובמשמ' *תכונת האדם ומדותיו בילדותו: ואמר רבי ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי (ב"ב קלא.).  — ומשל: אוי לה לאחת ההולכת ואינה שבה ומה היא א"ר חסדא הילדות1 (שבת קנב.).  רב דימי אמר הילדות היא עטרת של וורד והזקנה עטרת של חלף2 (שם).  — ובהשאלה, °יַלְדוּת הלבנה, מולדה, הזמן הראשון להגלותה, ואמר הפיטן: ילדות חרס וסהר בו ביום חשבון מצאו, ובתחלת בריתם בחלון אחד נמצאו (שבת החדש, אבי כל חוזה). 



1 גוף המשל בארמ': ווי לה לחדא דאזלא ולא אתיא מאי היא א"ר חסדא ינקותא.  —

2 בארמ' שם: כי אתא רב דימי אמר ינקותא כלילא דוורדא סבותא כלילא דחילפא.  

חיפוש במילון:
ערכים קשורים