, ש"ז, מ"ר יְלוּדִים, —  כמו יֶלֶד, בפרט מיד בהוָלדו: ותאמר האשה אשר בנה החי אל המלך וכו' בי אדני תנו לה את הַיָּלוּד החי והמת אל תמיתהו (מ"א ג כו).  ואלה שמות הַיְלוּדים אשר היו לו (לדוד) בירושלם שמוע ושובב נתן ושלמה (דהי"א יד ד). — ובתו"מ: עשה עובר כילוד לענין ייבום וכו' נעשה עובר כילוד לענין תרומה (יבמ' פז.). — ובסהמ"א: השד הוא אבר אשר נברא להתהוות בו החלב לזון בו הילוד (קאנון ג יב א). בתחלה כשיצא הילוד מבטן אמו יחתכו טבורו למעלה (מ' אלדבי, ש"א ה).  — ואמר הפיטן: זממו פן ירבה יועצי תוללימו, זדו בפרך והכבידו עֻלימו, זדון מחשבותם נהפך עלימו, זורקי ילוד במים תהומות יכסיֻמו (אחרון פסח, אתה הארת).