1, ש"ז, מ"ר יְלָדִים, סמי' יִלְדֵי (יל-די), — כמו יֶלֶד: על מי תרחיבו פה תאריכו לשון הלוא אתם יִלְדֵי2 פשע זרע שקר (ישע' נז ד).
אוֹמֵן. — אוֹמֶנַות. — *דִּדָּה את הילד, למדו ללכת. — זָחַל על ידיו ורגליו. — טַף. — יוֹנֵק. — יָלַד. — יַלְדוּת. — יָלוּד. — יָנַק, הֵינִיק. — מֵינֶקֶת. — *נִדְנֵד את הילד. — עַוִיל. — עוֹלָל. — *עֲרִיסָה. — עֶרֶשּׂ. — צַו לְצָו, קַו לְקָו, מלים שאומרת האם להילד כשהיא מדדה אותו להרגילו ללכת. — רָגַע, ילד מרגיע. — *שׁבש, השביש את הילד שלא יבכה, שִׁעֲשַׁע את הילד על הברכים וכו', ילד שעשועים. — תינוק. — תִּרְגֵּל.
1 עי' הערה לקמן.
2 הקדמונ' לא בקשו טעם לשנוי נקוד זה. אמר רד"ק: ובא בחירק היוד הלא אתם ילדי פשע. ע"כ. וגם רוב החדשים מי שהזכירו צורה זו הסתפקו בהזכרה בלבד. רק קניג (Kö. 2, 509) נתן טעם לדבר שזו פעולת האות י. אבל, לו היתה זאת באמת פעולת היוד היה מקום לתמוה מדוע פעולה זו לא פעלה גם על שאר המלים ילדי וילדיהן שבכלן נשמר הפתח. ולכן יותר נראה כי סמי' זו היא לא מן יֶלד הסגוּל, שהוא במקום יַלד הפתוח הקדום, אלא מן יֵלֶד הצרוי שהוא במקום יִלְד החרוק הקדום, וכמו שגם בערב' משמש השם ולד בשתי הצורות וַלד וגם וִלד. ואולי חדלו מהשתמש בהצורה יֵלֶד במוכרת מפני הדמיון עם העתיד של הפעל, אך נשאר עוד השמוש בהסמי' שאין מקום לחשש טעות.