, ש"ז, סמי' יְלִיד, מ"ר יְלידִים, יְלִידֵי, — יְליד מקום פלוני או משפחה פלונית, שהוא נולד במקום ההוא או במשפחה ההיא: אחימן ששי ותלמי יְלִידֵי הענק (במד' יג כב).  סף אשר בּילִדֵי הרפה (ש"ב כא יח).  אז הכה סבכי החשתי את ספי מִילִידֵי הרפה (דהי"א כ ד). — ואמר המשורר: ילד בלי שם אם יהי רץ אחרי בין והוא לו יהיה יחס, טוב מיליד שר אחרי עיניו יתור ובכסל לבד יחס (רמב"ע, תרשיש י).  יְלִיד בַּיִת, עבד שנולדבבית אדוניו: יְלִיד בית  ומקנת כסף (בראש' יז יב).  המול ימול יְלִיד ביתך ומקנת כספך (שם יג).  וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו וִילִיד ביתו הם יאכלו בלחמו (ויקר' כב יא).  העבד ישראל אם יְלִיד בית הוא מדוע היה לבז (ירמ' ב יד).  וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו יְלִידֵי ביתו (בראש' יד יד).  ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל יְלִידֵי ביתו ואת כל מקנת כספו (שם יז כג).  — ואמר הפיטן: שניך הרחק כאור חמודים, קשוט לשון למודים, כחוט השני טעם זיֵן ילידים, נגדו שלם לילדים (יוצ' א' פסח, צאינה).  — ובמליצה, °יליד גפן וכדומה, ואמר המשורר: זנח רופא וצרי שבגלעד לאיש גדל מאד עליו מזורו, והשקהו בכף עופר אהבים יליד שׂורק ובו יהיה מזורו (רמב"ע, תרשיש ב).