, ש"נ, סמי' יִלְלַת, יְלַלַת, — כמו יְלֵל: והיה ביום ההוא נאם יי' קול צעקה משער הדגים וִילָלָה מן המשנה ושבר גדול מהגבעות (צפנ' א י). קול יִלְלַת1 הרעים כי שדדה אדרתם (זכר' יא ג).  קול צעקת הרעים וְיִִלְלַת2 אדירי הצאן כי שדד יי' את מרעיתם (ירמ' כה לו).  כי הקיפה הזעקה את גבול מואב עד אגלים יִלְלָתָהּ ובאר אלים יִלְלָתָהּ (ישע' יה ח). — ובתו"מ שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין (ברכ' מ.), סנה' ע:.  יין שמביא יללה לעולם תירוש שכל המתגרה בו נעשה רש (יומ' עו:). — ומ"ר:  התחילה (שרה) בוכה ומיללת בכתה שלש בכיות כנגד שלש תקיעות שלש יללות כנגד שלש יבבות ופרחה נשמתה ומתה (פדר"א לב). — ואמר הפיטן:  ממך אבודים ילדים חמודים כפז על זאת במרר בכי יללות מרודיך (ר"א קליר, קינ' לת"ב, ציון צפירת).