1 אין חכמי הלשון מודים בפעל זה, ועי' הערה לקמן.

2 ראו רוב הקדמונ' והחדש' במלה זו עתיד מן שרש לוע או לעע, ופרשוה במשמ' בליעה או השחתה או דבור בלי ישוב הדעת. אבל, כל הפרושים שפרשו הקדמונ' והאחרונים אינם מתישבים היטב לפי המליצה הטבעית, וכבר שער ברט Barth, WU כי זה שרש ילע דומה לשרש הערבי ולע ولع שמשמש במשמ' כזב ושקר.  אבל גם משמ' זו אינה מתישבת היטב.  ואולם שרש זה משמש בערב' עוד בשתי משמעות, במשמ' דבק בדבר והשתוקק לו והתאוה לו כמעט כמו בשגעון, ועוד במשמ' הקל בדבר, זלזל בו.  והנה לשתי המשמ' האלה יש מקום בכתוב זה, אך המשמ' הראשונה, שהיא העקרית, היא יותר מתאמת לחצי השני של הכתוב, ועי' בערך בקר.