, ש"ז, מ"ר יַלְקוּטִים, — א) כיס הרועה, הצַיָּד,וכדומה, שנותן בו כליו וצרכיו, Tasche; bourse; purse: ויקח (דוד) מקלו בידו ויבחר לו חמשה חלקי אבנים מן הנחל וישם אתם בכלי הרעים אשר לו וּבַיַּלְקוּט וקלעו בידו (ש"א יז מ). — ב) °השתמשו בו במשמ' שֵם לספר שנקבצו בו דברים מספרים הרבה, או מענינים רבים, Sammlung; recueil; compilation: ספר הילקוט. ויש לי ילקוט גדול שמועות טובות שמעתי ובשם אומרם נזכרים קראתיו שמע שלמה (יש"ר מקנדיה, בהקד' נובלות חכמה).  זה נמצא בילקוט ישן נושן (פרדס רש"י, הבתים ע"ש רש"י, אפשטיין).